פנימייה צבאית

פרק 23

*יום ראשון 7:00*

"כו#עמק" קיללתי כשהשעון המעורר שלי צלצל והעיר אותי ומיד אחר כך חייכתי כשראיתי את שליו ישן לצידי "מאמי? קום" אמרתי מנערת אותו מעט "בוקר טוב" הוא אמר והקול הצרוד של הבוקר אמא "אני הולכת להתארגן במקלחת, יוצאים בשמונה" הודעתי לו והלכתי למקלחת, אחרי 40 דקות יצאתי מהמקלחת לבושה במדים ושיערי קלוע לצמה סינית וראיתי ששליו כבר לא בחדר וגם התיק שלי לא היה שם אז תיארתי לעצמי שהוא למטה וירדת למטה וראיתי ששליו שותה קפה במטבח אז נישקתי אותו והתיישבתי מולו "את לא ישנה טוב, גם אתמול וגם היום" הוא קבע "כן, הבטן מחרפנת אותי אני עוד שבוע חודש שמיני כבר, שבוע 31, הבטן שלי ענקית" אמרתי לו "את עדיין מושלמת, למרות שלא הכרתי אותך בלי בטן בכלל והמדים האלו כל כך סקסים עליך" הוא אמר והסמקתי "נצא?" הוא שאל וקמתי מהכיסא ושליו עשה כמוני רק שהוא לקח גם את התיק שלי בדרך החוצה. נכנסנו לאוטו והתחלנו בנסיעה "אתה ידעת שעוד חודש וחצי בערך הוא יהיה מוכן לצאת? משבוע 37 הם מוכנים, כמו עוגה" אמרתי והוא צחק "מאמי?" שאלתי "הממ?" הוא המהמם כדי שאדבר "אתה תוכל להיות איתי בלידה? אני יודעת שאנחנו יחד רק שבועיים ושאנחנו מכירים רק שבועיים, יודע מה? לא משנה" מלמלתי בלי לשים לב "מאמי, ברור שאני אהיה איתך, רק תבקשי, הכל בשבילך" הוא אמר לי והרגיע אותי "תודה" אמרתי לו בשקט ובדיוק האוטו עצר ליד הפנימיה "מה עם בר? דיברתם?" שליו שאל לאחר שהוא התעקש ללוות אותי עד השער "לא" אמרתי "אז להיכנס איתך לעזור עם התיק?" הוא שאל בדאגה "לא לא אני אסתדר" אמרתי "ביי יפה שלי" אמרתי לו והתנשקנו "תדברי איתי" הוא אמר ופנה לאוטו שלו ואני נכנסתי לפנימייה "המנהל קורא לך" נועה אמרה לאחר שהתחבקנו "הוא יחכה רגע, איך היה הסופ''ש?" שאלתי אותה "האמת לא וואו, רבתי עם בר" היא אמרה "גם אני" אמרתי לה "על מה?"הוספתי בהתעניינות "את בטוחה שאת רוצה לדעת? כי לא נראה לי, עזבי לא מתאים את גם אחותו וזה" היא אמרה "תספרי לי" אמרתי לה "טוב... אז אחרי שהלכת לישון ביום שישי עלינו לחדר והיה כבר איזה שלוש או ארבע בלילה ואת יודעת התנשקנו והעניינים התחממו ולא רציתי אז עצרתי אותו והוא עשה לי קטעים על זה אז ישנתי בסלון עד איזה 6 בבוקר שהיה אור והלכתי הביתה וכל הזמן הזה שהייתי בסלון הוא אפילו לא בא לדבר איתי" היא סיפרה לי "אני פאקינג בשוק הוא כזה מטומטם" אמרתי לה בהלם "מה היה לך איתו?" היא שאלה ודפיקות נשמעו בדלת "פתוח" אמרתי והמפקד שלנו נכנס "המנהל קורא לך" הוא אמר לי "אני כבר אלך" אמרתי לו "ונועה אותך אני צריך לרגע לשיחה" הוא אמר "אני אספר לך אחר כך" אמרתי לה ויצאתי לכיוון חדר המנהל, כשהגעתי הוא הכניס אותי לחדרו ועכשיו אני מחכה שהוא יחזור כי הוא הלך להביא משהו "חזרתי" הוא הודיע וכשהסתובבתי אליו ראיתי שלידו עומדת עוד מישהי "היי" אמרתי בחיוך והיא התיישבה לידי "אז אנה, תכירי זו יובל והיא תחליף אותך כשתלדי אז אתן תשבו עכשיו פה עם התיקים האישיים של החניכים ואת תעבירי לה כל אינפורמציה שאת יודעת, מצב משפחתי, חברתי, גופני, בקיצור הכל, אני אחזור יותר מאוחר" הוא אמר "זה יקח מלא זמן ויש לי שיעור איתם בתשע, מי יהיה איתם?" שאלתי "אני אעביר להם שיעור" הוא אמר ויצא מהחדר ויובל פתחה את התיקיה הראשונה שהייתה של שון,מפתיע "קודם כל לפני שאנחנו מתחילות יש לי, לנו כיתה הכי טובה שיכולה להיות, מושלמים, טוב אז שון, שון יהיה דוד של הילד שלי, הוא אח של החבר הקודם שלי שממנו נכנסתי להריון והוא נפטר מסרטן אז זה אח שלו יש לו אמא ואבא מדהימים ושתי אחיות, הוא היצטרף לפנימיה לפני כמה חודשים והוא בכושר טוב מאוד, כולם חברים שלו וזהו בערך" אמרתי לה וככה המשכנו לדבר על כל הכיתה ועל עוד כל מיני דברים שקשורים בפנימייה, יובל ממש חמודה היא שירתה בגדוד כלשהו שניסגר והעבירו אותה לפה, בכל מקרה ממש התגעגעתי לכיתה שלי ואני מנסה לחשוב איפה הם, טוב יש להם הפסקה, הם בטח בדשא הגדול, חשבתי עצמי אז הלכתי לשם וחיפשתי אותם בעיניי בין כל החניכים שישבו שם "המפקדת" שמעתי את צעקתו את ירין והוא קם לכיווני וחיבק אותי "ירין" אמרתי ביאוש "אמרתי לך שאסור לך לחבק אותי, מילא שזה רק הכיתה אבל לא פה" המשכתי "כן המפקדת" הוא אמר והלכנו לאיפה שכולם ישבו  "המפקדת, התגעגענו" ילין אמרה, דיברתי איתם כמה דקות וחזרתי לחדר "נו תספרי מה היה עם בר" נועה ביקשה "זה לא כזה מעניין, הוא אמר לי שאני מציקה לשליו ומסנג'רת אותו ולהפסיק עם זה כי כל פעם בא לי משהו אחר, פעם תות פעם גלידה" אמרתי לה "משהו עובר עליו" נועה קבעה "הוא פגע בי" אמרתי "גם בי אבל אנחנו נהיה חייבים לדבר" נועה אמרה.