פנימייה צבאית

פרק 2

נקודת מבט דן:
אחרי ההרצאה שלי למפקדים שאלתי את המנהל של המקום איפה אנה ראובן הוא הפנה אותי לאחד המפקדים שקוראים לו בר "בר?" איפה אנה ראובן נמצאת עכשיו? אני אח שלה" משום מה המפקד הזה נהיה אדום "קרה לה משהו?'' שאלתי בלחץ ,אני אשבור אותו אם קרה לה משהו "אמממ בוא נלך אליה ואז נדבר" .
כשהגענו לחדר שלה ראיתי אותה שם שוכבת על המיטה העליונה עם המדים שלה ואני יודע שהיא לא נכנסת למיטה עם בגדים מלוכלכים עליתי קצת בסולם ואז קלטתי שיש לה תחבושות על הידיים "למה היא חבושה? היא פה פאקינג חצי יום "זה לא מה שהיה אמור לקרות, היא התחצפה והסתובבה פה בלי מדים אז היא קיבלה עונש לסחוב ארגזים מצד אחד לשני והיא אמרה שהיא לא יכולה אבל אני אמרתי לה להמשיך והיא התעלפה ,אני יודע שאני מפגר ומטומטם ובבקשה אל תגרום למנהל להעיף אותי כי זה ישר לכלא אתה יודע, אני בצבא כמוך פשוט הפרופיל שלי לא מאוד גבוהה אז נתנו לי את התפקיד הזה" בר אמר במהירות ובלחץ ,הוא יודע שאני בתפקיד טוב, אפילו טוב מאוד ואני יכול לגרום לזה שיעיפו אותו מפה "מה קורה פה?" שמענו קול חלש "אנה'' אמרתי ואז לפני שעליתי אליה לחשתי לבר "אם היא תסלח לך ותסכים להשאר בפנימייה אני אסלח לך גם".
"אני רוצה שהוא ילך מפה" היא אמרה והצביעה על בר שיצא מהחדר "איך את מרגישה?" "שאני רוצה הביתה, אבל אני לא אתן לאמא את התענוג, היא אמרה לי שאני לא עצמאית ומפונקת" "אני חייב לעוף חזרה לבסיס אבל שתדעי שאני גאה בך מאוד, וקחי גם סוד על בר , הוא רגיש" אמרתי בחיוך ואנה גם חייכה.
נקודת מבט אנה:
, גיא הלך וראיתי שהשעה 00:16 ונועה בבית שלה כי יש יום הולדת לאחותה אז החלטתי לעשות סיבוב בפנימייה , כן אני יודעת שאסור אבל זין בר לא יעשה לי כלום לפחות בימים הקרובים אני עוד עם המדים הדוחים האלה אבל כשאני אחזור אני אתקלח יצאתי והתחלתי להסתובב עד שהגעתי לדשא הגדול ונשכבתי עליו לאט לאט העיניים שלי נעצמו ונרדמתי, "אנה? אנה? מה את עושה פה?" פתחתי את עייני גיליתי שאני עוד על הדשא ומעליי עומד לא אחר מאשר בר "המפקד?" "אנה מה את עושה פה?" אמר במעט עצבים "אני לא רוצה להעניש אותך אז אל תעשי דברים שאסור את עוד לא פה 24 שעות" "צודק ,סליחה" אמרתי בפחד "אל תפחדי ממני אני מצטער " הוא אמר "ואת יודעת שלילה ולא צריך מדים נכון?" "אל תדאג אם לא הייתי מתעלפת הייתי מורידה אותם מזמן אבל מה לעשות שמישהו חסר כל רגש גרם לי להתעלף ולדמם" אמרתי בעצבים וקמתי והלכתי לחדר, אחרי מקלחת השעה הייתה כבר 3:08 והלכתי לישון הפעם במיטה ולא בחוץ, התעוררתי מדפיקות בדלת וראיתי שהשעה 9:00 ,אופס לא התעוררתי למסדר בוקר שהיה בשש וחצי בבוקר קמתי לפתוח את הדלת עם גוזייה וטרנינג כי חשבתי שזו נועה שחזרה מהבית שלה ,להפתעתי זו לא הייתה נועה אלה מולי עמד המפקד, אני לא מתביישת בגוף שלי בעיה שלו שהוא בא לפה זה אפילו פחות חשוף מבגד ים אז לא אכפת לי שיראה אותי ככה חשבתי לעצמי, "למה לא הגעת למסדר או ללימודים? אני לא יכול פאקינג לרדוף אחריך כל היום" "תרגע אני אלבש ואלך ללמוד" "אני רואה שהידיים שלך כמעט החלימו" "שמח?" "כן ,ועכשיו אנה ,להתלבש" "צא" "תדברי בכבוד" אמר ויצא" יואווו אני שונאת אותו כמובן שאחרי שהוא יצא חזרתי לישון ופעם הבאה שהתעוררתי הייתה בגלל נועה שחזרה סוף סוף בשעה 15:36, ''אנוששש התגעגעתי הייתי חייבת לצאת ואין לי את הטלפון שלך ולא ידעתי מה איתך" "אני בסדר, אבל אוףףף בא לי לעוף מפה אבל לא בא לי לחזור הביתה והמפקד הזה היה פה בבוקר אמר לי ללכת ללימודים וחזרתי לישון ובטח עכשיו הוא יבוא עם הרובה שלו להרוג אותי"תוך כדי הורדתי את הטרנינג כדי ללכת להתקלח ומי נכנס אם לא המפקד ,אני בשוק הוא אפילו לא דפק ,"למה את אף פעם לא עם מדים "עוף מפה, המפקד" הדגשתי את המפקד שמבין שזה לא המקום שלו להיות פה כשאני בגוזייה ותחתונים "את לא יוצאת הביתה השבוע" "אוי איזה איום" עניתי לו והוא יצא וטרק את הדלת "אנה את חייבת להפסיק אם את כבר פה תהפכי את החוויה הזאת לטובה את עוד תגרמי לעצמך לעוף מפה" "צודקת'' עניתי לה ונכנסתי להתקלח.
*18:00*
אני עומדת עם כל הכיתה שסוף סוף הכרתי כמו חיילת טובה וי ברגליים יהלום מאחורי הגב צועקת עם כולם כשהמפקד נכנס הוא סרק את הכיתה בעייניו וכשהגיע אלי נעצר והיה נראה מעט מותפע אבל מיד המשיך, "שלושה סיבובי ריצה ו50 שכיבות סמיכה ,צאו לדרך" אחרי האימון עם המפקד אני ונועה חזרנו לחדר ואני נכנסתי להתקלח ראשונה ואחרי נועה , עוד חצי שעה כיבוי אורות ואנחנו עדיין במועדון כיתה שלנו יושבים וצוחקים עד שבר הגיע והעיף אותנו לחדרים שלנו...