פנימייה צבאית

פרק 4

*שישי 12:37*
הדלת של החדר שלי נפתחה ואני קמתי בבהלה רואה את בר עומד בכניסה "פעם הבאה תנעלי את הדלת" "מצחיק אמרתי וקמתי מהמיטה שוחכת שאני לא ממש לבושה ומתקדמת לשירותים "אנה אנחנו חייבים לעשות חוק שאת לבושה כל הזמן" ''אתה יודע מה אומרים?! פעם שלישית גלידה'' "ומה מגיע לי בפעם השלישית?" "את זה תדע בפעם השלישית" הוא חייך "אבל לא תהייה כזאת" הוספתי ונכנסתי להתלבש במדים כמובן "תגיד? אתה חושב שאנחנו עדיין צריכים ללבוש מדים ,כאילו הרגע ראית אותי בגוזייה ותחתונים" הוא צחק "את כוסית במדים" "אני כוסית גם בלי מדים" ואז הבנתי איך השיחה הזאת נשמעת "טוב דיי עם השיחה הזאת ,לך אני רוצה להתאפר" "רצון זה דבר טוב, עכשיו בואי הולכים לאכול, אני אגלה לך את חדר האוכל של המפקדים" "אומייגאד" אמרתי בציניות והלכנו לשם ,ברגע שנכנסו לשם הייתי בשוֹק כאילו באמת יש להם שם הכל ,מכונות של וופל בלגי, פנקייקים, עוגות, מיצים, "אני בשוק מכם" אמרתי לבר "אנחנו אוכלים זבל ותראה אותך" "סתמי, בואי נכין וופל בלגי עם תותים" "אומייגאד, כן" התלהבתי כמו ילדה קטנה .
התחלנו להכין ותוך חצי שעה הכל היה מוכן והתיישבנו לאכול "הלוואי והייתי יכול לחזור אחורה ולא להכאיב לך ולא להשאיר אותך שבת" "אל תדאג לא רציתי לחזור הביתה" "מה? למה?" "אני לא רציתי להיות פה , לפני שבוע היו לי חיים אחרים לגמרי הייתי הכי מקובלת בשיכבה אבל לא הייתי ביץ' פשוט הייתי אני וכולם היו חברים שלי וכל שבוע מסיבה והייתי הולכת לבית ספר רק כשבא לי, ועכשיו תראה אותי מדים, ידיים מאחורי הגב ואם בטעות אני לא מגיעה לבית ספר המפקד שלי בא להשאיר אותי שבת, בקיצור אמא שלי שלחה אותי לפה כי היא כנראה לא רוצה אותי בבית אז אם היא לא רוצה אותי בבית ,אני לא רוצה להיות בבית" ובלי ששמתי לב הדמעות ירדו ,שמתי לב אליהם רק כשבר ניגב לי אותם "אני לא חושב שהיא לא אוהבת אותך'' "אתה לא מכיר אותה" צעקתי עליו ויצאתי בריצה לכיוון המטווח הישן, הוצאתי סיגריה הדלקתי אותה ועצמתי עיניים "שוב?" שמעתי את קולו המאוכזב "לך תזדיין" אמרתי כיביתי את הסיגריה ורצתי לחדר שלי והפעם לא שחכתי לנעול, הוא לא יודע עליה או עלי כלום ,הוא לא יודע שאמא שלי ראתה את אבא שלי מכה אותי בכל פעם שהייתי עושה משהו לא כמו שהוא רצה הוא לא יודע שהם נעלו אותי בחדר למשך שבוע ונתנו לי פרוסת לחם אחת וכוס מים ביום הוא לא יודע שהסיבה היחידה שהם עוד ההורים שלי זה המשטרה הצריכה אותי לסלוח להם כי השוטר בדרגה הגבוהה ביותר חבר שלהם הוא לא יודע כלום!
בהמשך הסוף שבוע בר ניסה לדבר איתי אבל לא פתחתי לו את הדלת ,יצאתי לאכול רק באמצע הלילה כשהוא כבר ישן ,חשבתי שאני מתאהבת בו שאני נמשכת אליו והוא פשוט הרס הכל .
עכשיו ראשון בבוקר ,אני לא יודעת למה אבל יש לי הרגשה רעה לגבי היום הזה, הגעתי עם כולם למסדר אחרי שכולם שאלו אותי מה קרה בסופש כי אני נראית פאקינג רע ואסור להתאפר במקום המסריח הזה. נעמדנו ב- ח' ונכנסתי מפקד שאנחנו לא מכירים ,מוזר, "איפה בר?" יהלי אחת הבנות בכיתה שאלה "כמו שאת רואה הוא לא פה ואתם לא צריכים לדעת יותר מזה" הוא הריץ אותנו מסביב לבסיס 7 פעמים ואז עשה נו 70 שכיבות שמיכה ו50 כפיפות בטן.
"מה יש לו?"
"הוא קורע אותנו"
"הוא מפלצת"
כולם אמרו גמורים ממה שקרה פה עכשיו "הוא נוראי איפה בר?" אמרתי בייאוש עם כל השנאה שלי אליו כרגע.
וככה המשיך השבוע, פעמיים ביום המפקד החדש קורע אותנו וכמובן שברגע שאמרתי לא שזה קשה לנו הוא השאיר אותי שבת , שוב, כבר אין לי כוח לזה אני צריכה לקנות כל מיני מוצרים של בנות ,אני לא יכולה להשאר פה שוב ,רציתי לפגוש את החברים שלי מהבית, כוסאמא שלו, היום כבר יום רביעי ארבע ימים עברו מאז שהמפלץ הגיע וכל הכיתה סובלת , לא סיפרתי לנועה מה קרה בסופש הקודם רק סיפרתי לה שיש לי את המספר של בר "את חייבת להתקשר אליו, אם הגעתם למצב שיש לך את המספר שלו אז תתקשרי" נועה אמרה ,היא מנסה לגרום לי להתקשר אליו כבר יומיים "אוףףף טוב ,אני אתקשר אבל זה רק בשביל שהסבל הזה יגמר" הוא התקשר אלי ביום שבת כמה פעמים בגלל זה יש לי את המספר,
בר: אנה?
אנה: למה הלכת?
בר: הייתי צריך להתאוורר .
אנה: ממה?
בר: את תכעסי עליי.
אנה: אני אשתדל שלא.
בר: קראתי את התיק שלך , היה רשום שם שהתלוננת במשטרה על ההורים שלך והיה רשום גם על מה התלוננת, ואני יצאתי מטומטם כלפיך כבר בפעם השניה בפחות משבועיים, זה לא מגיע לך.
אנה: אני סולחת רק תחזור , אהה ו... יש לכם משהו משותף.
בר: מה הוא?
אנה: שניכם השארתם אותי שבת
בר: כנראה הגיע לך /הוא אומר ושומעים את הגיחוך בקולו/.
אנה : ביי , אני מקווה שעוד היום תהיה פה .
בר : ביי אנה.
ניתוק .