פנימייה צבאית

פרק 3

נקודת מבט אנה
*יום חמישי 18:00*
והנה יום חמישי והנה אני עומדת פה כמו כל יום בימים האחרונים רק שהפעם זה לא מסדר ספורט אלא זה מסדר בית ,זאת אומרת שבר מדבר קצת על השבוע ואחר כך משחרר את כולם הביתה "משוחררים" המפקד צעק לכולם התפזרו חוץ ממני שכמו שאתם יודעים אני נשארת שבת ,הכי אני אתגעגע לדן למרות שראיתי אותו השבוע זה היה רק לכמה דקות "אנה תגיעי אלי" המפקד צעק לי "ביי יפות שלי" נפרדתי מכולם "היי אני לא יפַה אני יפֶה זיו התבכיין "טוב אז ביי יפים שלי" אמרתי צוחקת , כולם הלכו ואני הלכתי לבר נעמדת מולו מדוגמת "איך עבר השבוע הראשון שלך?" "קשה, אתה יודע" שחכתי לספר שהייתה לי שיחה עם בר ורבינו שנפתח דף חדש אחרי כל מה שקרה "טוב אז תכלס מותר לך לעשות מה שבא לך, אמורה להיות ארוחת שישי אבל היו כמה בעיות השבוע ובסוף רק אני ואת פה אז אנחנו צריכים לבשל לעצמנו "יופיי אני אוהבת לבשל" "גם אני" הוא אמר "אז נפגש מחר בשש במטבח" אמרתי "ועוד כלל אחד ששחכתי להגיד לך כי רוב הזמן הוא לא שימושי , אם מפקד וחניכה נשארים לבד בפנימייה הם חייבים להיות מדוגמים למקרה שיפגשו ,כדי לעשות הבדל בין הפנימייה לחיים רגילים וכדי למנוע סיטואציות לא נעימות, אני מצטער אני יודע שאת שונאת את המדים" מעט שמחתי כי הוא סקסי במדים ותכלס אני די מרגישה אליו משהו, חשבתי לעצמי, ''טוב נפגש'' אמרתי לו והלכתי לחדר ראיתי כמה סרטים המחשב שלי שלא היה לי זמן אליו השבוע אחרי הסרט השני שמעתי דפיקות בדלת "כןן" צעקתי כי ידעתי שזה המפקד "תקשיבי בחיים לא הייתי פה לבד עם חניכה ובלי מפקדים אחרים וממש משעמם לי, אולי אם את מסכימה שפשוט נהיה חברים טובים בלי מריבות, רק כדי להעביר את הסוף שבוע ואז נחזור הכל יחזור לקדמותו ,אוקיי?'' ''כןן"אמרתי בילדותיות ובשמחה  והוא צחק ועלה למיטה שלי והתיישב לידי "אהה ... לא זכור לי שהוזמנת למיטה שלי" אמרתי בציניות והוא צחק , אמא איזה חיוך מושלם, הפעלתי את הסרט 'בר-מזל' ,הסרט נגמר וכמובן שהגעתי כי הסוף מושלם ,ואז קרה משהו הכי לא צפוי בר הרים את ידו וניגב לי את הדמעות, שנינו התרוממו לישיבה "בואי נלך למצוא אוכל" הוא אמר והנדתי בראשי "בא לי סושי" "אני אזמין" אמר "באמת?"הוא הנהן בראשו "ישששש" צעקתי וקפצתי עליו ופתאום שמתי לב לסיטואציה המביכה ,אני מעליו והפנים שלנו קרובות מידי ,ישר קמתי ממנו וירדתי מהמיטה לריצפה לקחתי את התיק שלי שמכיל בתוכו את הדבר שאף אחד לא יודע עלי "אל תבוא, אני הולכת לדבר עם דן וחברות" "אני אלך הכל טוב" "תעשה מה שבא לך" אמרתי ויצאתי מהחדר חיפשתי לי מקום שקט עד שהגעתי לאיזה מקום שאני חושבת שאמרו לנו שזה המטווח הישן ,פעם בפנימייה היו גם טירונים אבל עכשיו כבר לא, זו מין פנימיה שהיא תחת חסות הצבא אבל הם בשיתוף עם משרד החינוך, בכל מקרה הוצאתי את החבילת סיגריות מהתיק, אז כן זה הסוד שלי אף אחד לא יודע שאני מעשנת ואני גם מעשנת רק לפעמים בדרך כלל הסופש ,לפני מבחנים, כשאני לחוצה וכזה , הדלקתי את הסיגריה כשאני יושבת בתוך הבניין הפתוח של המטווח "מה לעזאזל את עושה" שמעתי צעקה מאחורי "דבר ראשון לא עניינך דבר שני אמרתי לך לא לבוא" "מה פאקינג אכפת לי מה אמרת, שאלתי מה את עושה" "יוגה,אני עושה יוגה אתה לא רואה?" אמרתי בציניות "אנה!" הוא אמר בעצבים ובעט במשהו שאפילו לא שמתי לב ששם "למה את עושה את זה?" פתאום הוא דיבר בנעימות והתיישב לידי "נרגעת?" שאלתי והוא הנהן "את מוכנה להסביר לי למה?" "כי ככה, זה עושה לי טוב, זה מרגיע אותי" "דן יודע?" "לא והוא גם לא ידע" הטלפון של בר צלצל הוא הלך לכמה דקות וחזר עם סושי ובטיימינג נפלא מי מתקשר בשיחת וידאו ,דן, ''שקט זה דן'' הסתובבתי ככה שדן יוכל לראות רק אותי ועניתי לו,
דן:מה איתך אחותי? למה את לא בדרך הביתה ? למה את עוד עם מדים?
אנה: המפקד השאיר אותי שבת ועוד לא הספקתי להחליף בגדים /לא רציתי לגלות לו שרק אני ובר פה/
דן: טוב, חשבתי שניפגש השבוע כי עכשיו שבועיים אני יוצא לשטח ולא אחזור הביתה .
אנה: דן אל תעשה לי את זה גם לי לא כיף לא לראות אותך.
אמרתי וניתקתי לו.
"לא כיף לך עאלק" בר אמר וצחקתי, ישבנו ואכלנו בשקט "לֶמה את הכי מתגעגעת בבית שלך?" "להתאפר" עניתי חד משמעית "את לא צריכה איפור" הוא אמר והסמקתי "לֶמה אתה?" "לאחותי הקטנה ,היא בת 16.5 והיא מושלמת אנחנו חברים הכי טובים" הוא אמר בחיוך "טוב ,כבר מאוחר נראה לי שאני אלך לישון" אמרתי אחרי שראיתי שכבר 22:00 בלילה "בואי נלך" הלכנו בשקט עד לחדר נפרדנו בחיבוק ונכנסתי לחדר ,התקלחתי ולבשתי שוב גוזייה אבל הפעם לא לבשתי טרנינג אלא נשארתי עם תחתונים, וכמו שכולנו יודעים בלילה מגיעות מחשבות ,אני חושבת שאני מתחילה להמשך למפקד שלי הוא חתיך והחיוך שלו ממיס והוא דואג לי וכיף לי להיות איתו וזה גם אסור אז תשכחי מזה אנה הראש שלי אומר לי ועם המחשבות האלו ,נרדמתי...