פנימייה צבאית

פרק 13

"טוב יש לי משהו לספר לכם" ליה אמרה ואני כבר ידעתי מה היא רוצה להגיד ובר ואליס הסתכלו אליה מחכים שתדבר "טוב אז אמ...." היא התחילה והסתכלה עלי וסימנתי לה להמשיך "אז יש לי חבר" היא אמרה "מה?" בר צעק "מה אמרתי לך לגבי חבר?" "תגיד מה אתה רציני?" ליה שאלה את בר "אני ילדה גדולה ועזוב שכל היום אתה בפנימייה שלך, מפקד עלאק ואמא בעבודה אז אני פה לבד ומאז שאנחנו יחד אני סוף סוף לא מרגישה לבד אז אתה מוזמן או לפרגן או ללכת ממני" היא אמרה והייתי גאה בה ובר קם מהשולחן לכיוון החדר שלו "ילדה שלי, אני אהיה יותר בבית אני מבטיחה ואני שמחה שיש מישהו שעושה לך טוב רק תשמרי על עצמך ואם קורה משהו אני פה" אליס אמרה לה  "אני אלך רגע לבר" אמרתי ועליתי לחדר שלו "כן" נשמע מאחורי הדלת וזה היה האישור שלי להכנס "היי אפשר לשבת?" אמרתי לו והוא פינה לי מקום לידו "היא צודקת היא פאקינג צודקת אני אח חרא" הוא אמר "אתה לא אח חרא" "אני כן אני אף פעם לא פה ואז היא לבד וכשסוף סוף טוב לה היא פוחדת לספר לי כדי שאני לא אכעס, אני לא כועס עליה אני שמח בשבילה" הוא אמר עם דמעות ועיניים וחיבקתי אותו "אני הכי שמח בעולם שזכיתי בך כאחות ושמח שאת וטיי יחד הוא ילד טוב" הוא אמר "ילד טוב? מה הוא בן 4?" שאלתי צוחקת ובר צחק גם כן "לך תגיד לה את מה שאמרת לי" אמרתי לו ויצאנו מהחדר שלו לסלון "אני מצטער ואני שמח בשבילך באמת" בר אמר לליה וחיבק אותה.

*יום ראשון בבוקר, לאחר חודש*

אז הימים עברו ואנחנו בדרך לבסיס עכשיו ואני די שמחה לראות את טיי היום, וחוץ מזה סוף השנה מתקרב ויש מלא הכנות לקראת שנה הבאה שאני אהיה מפקדת פה וכל זה, החלק הטוב הוא שגם נועה וטיי יפקדו פה אז יהיה לי כיף, היום יש לנו את האימון האחרון עם המפקד שאני כבר זוכרת שקוראים לו נועם ואחר כך יש חופשה של שלושה שבועות שבהם אני טסה לפראג עם נועה, טיי,נועם ובר, מה שקרה בחודש הזה זה שנועה ובר הפכו לזוג, רק השם יודע איך אבל אם טוב לה ויש לה חיוך על השפתיים אז טוב לי.
האימון היה קשה אבל קשה זה טוב, אוף התחלתי לחשוב כמו מפקדת, בכל מקרה עכשיו הגעתי הביתה ואני מארגנת את המזוודה שלי ותוך כדי מדברת עם ליה על בריאן שחגג השבוע יום הולדת, "אנההה" שמעתי את בר צועק לי "מה?" עניתי ברוגע "אנחנו חייבים לצאת בואי" הוא אמר בלחץ "אני לא מצליחה להרים את המזוודה" אמרתי מיואשת ובר הגיעה ובאים אותה כאילו הייתה נוצה, לאחר פרידה ארוכה מליה ואליס עלינו לאוטו ונסענו לשדה התעופה, חיכינו יחד עם נועה ונועם לטיי אך הוא לא הגיעה וגם לא ענה לשיחות שלנו "נוו, איפה הוא? אולי קרה משהו?" אמרתי בלחץ באותו רגע הטלפון שלי צלצל והמסך הראה את שמו של טיי,
אנה: איפה אתה? קרה משהו?.
טיי: אל תלחצי ואל תתווכחי איתי, הייתי בבית והתעלפתי ואמא שלי לקחה אותי לבית חולים והם רוצים לאשפז אותי לכמה ימים.
אנה: איפה אתה? אני באה.
טיי: את לא באה כי הם רוצים לעשות בדיקות לאיזה משהו ויהיה אסור לי לקבל מבקרים או להיות עם הטלפון אז את טסה ונהנת,  את תחזרי עוד שבוע ואני כבר אהיה כמו חדש ועכשיו תביאי את בר.