פנימייה צבאית

פרק 18

*יום שני 7:00*

אחרי השיחה עם יואב שאני לא חושבת שהוא יודע בכלל כמה עזרה לי, ישבתי קצת עם החברים שלי, משהו שלא קרה כבר חודש והחלטתי לא לספר בינתיים שאני בהריון, אם המנהל ייתן לי להישאר אני אקח את הזמן לפני שאספר ואם הוא יגיד לי שאני לא יכולה להישאר אני אהיה חייבת לתת הסברים ללמה אני עוזבת, כל המחשבות האלו באו עכשיו, בזמן שאני מחכה למנהל שיקרא לי לאחר שביקש שאגיע, אני בלחץ, אני ממש רוצה להשאר פה "אנה" שמעתי את קולו של המנהל שהעיר אותי מהמחשבות, ונכנסתי למשרדו מתיישבת מולו "אז ככה, עשיתי המון בירורים וטלפונים והצלחתי להשיג לך אישור לבקשתך, כמעט, את תוכלי להמשיך לפקד עד הלידה אך לא אחרי, אני רוצה להבהיר שאני עשיתי המון מאמצים בשבילך ולך יש איך להוכיח לי שאת שווה את זה" הוא אמר וחיכיתי שיגיד לי איך אני מחזירה לו על זה "אני רוצה שתבטיחי לי שתשמרי על עצמך ועל התינוק, אני יודע שאת תהיי מצויינת בזה אך אני יודע שברגע שנהיה קשה את יכולה לטבוע לתוך זה ולעשות שטויות ואני רוצה גם להבהיר שבסוף התקופה הזו את מסיימת את שירותך הצבאי לצערי" הוא אמר וחייכתי "אני מבטיחה לך, תודה רבה" אמרתי ויצאתי לכיוון ה-ח' פלוגה שם הכיתה שלי כבר חיכתה לי "בוקר טוב, תתחילו ב3 סיבובי ריצה, 40 כפיפות בטן, 30 שניות בטן סטטי, 5 דקות הפסקה והכול מהתחלה" אמרתי להם והם התחילו אחרי כמה דקות שהם עוד רצים אני שמה לב שמשהו לא בסדר אצל ילין "ילין בואי אליי" צעקתי לה ותוך רגע היא הייתה לידי "את מרגישה טוב?" שאלתי אותה "כן כן, סתם קצת לא הרגשתי טוב בבוקר" היא אמרה אך היא לא נשמעה בטוחה בעצמה, כאילו היא משקרת "כואב לך משהו? מה את מרגישה?" ניסיתי להבין מה קורה איתה "סתם הרגליים כואבות לי" "ממה? את צריכה לראות רופא?" "לא לא זה יעבור עוד היום נראלי" היא אמרה ממשיכה להיות ממש לא בטוחה בעצמה, דבר שלא אופייני לה בכלל "את יכולה לספר לי למה?" ביקשתי ממנה כדי להבין מה עובר עליה "אמ... אני ויואב" (כן יש יואב מפקד ויואב חניך) "אנחנו עשינו את זה בפעם הראשונה" היא אמרה והסמיקה "אוקיי, את יכולה ללכת לנוח בחדר עד הלימודים" אמרתי לה כי אני זוכרת את הכאבים האלו וכמה הם כואבים, בהמשך היום בזמן שהחניכים בלימודים יש לנו אימון, כן כן גם לנו יש מפקד ואימונים "אתם יכולים להתחיל" המפקד אמר "אנה תחכי פה בבקשה אמר וכולם התחילו לרוץ "את יודעת איזה תרגילים מותר לך לעשות?" הוא שאל והנהנתי "אז תעשי פה תרגילים" הוא אמר והלכתי לכיוון המזרנים ועשיתי קצת תרגילים שעיקרם התבסס על יוגה, כן כן אני בדקתי כבר אתמול אילו אימונים מותר לי לעשות אחרי האימון ועוד איזה שיעור שעשו לנו נשארה לי שעה פנויה אז החלטתי להתקלח, אחרי המקלחת היה לי שיעור עם הכיתה שלי וילין כבר נראתה טוב יותר, השיעור עבר בטוב, טוב כל השיעורים עוברים טוב, יש לי כיתה מהממת, אני לא מאמינה שעוד ארבעה חודשים אני אעזוב אותם, עכשיו אני יושבת בחדר ונועה יושבת על מיטתה "מה היה היום באימון?" היא שאלה והסתכלתי במבט לא מובן "נוו זה שעשית אימון שונה" היא הסבירה ולא נשארה לי ברירה אלא לספר לה "אממ סתם לא יכולתי לעשות את האימון הרגיל" אמרתי מנסה להתחמק מתשובה "כן... אבל למה?" כן נועה לא מוותרת מהר "סתם.. אני בהריון אז אסור לי" אמרתי מנסה לא לעשות מזה עניין "את מהההה?" היא צרחה "אממ... אני בהריון?" "מהה ממי? כמה זמן את יודעת? את תעשי הפלה? איזה חודש את? זה בן או בת?" היא שאלה בהתרגשות כל כך הרבה שאלות "זה מטיי אני יודעת מאתמול, אני בחודש חמישי אני לא אעשה הפלה וזה בן, בבקשה אל תספרי לאף אחד" אמרתי לה "מזל טוב יפה שלי, יהיה לנו טיי קטן וברור שלא אספר, אבל איך נתנו לך להשאר לפקד?" היא שאלה "ביקשתי ממש יפה ואני אפקד עד הלידה ואז אסיים את השירות, שזה באסה אבל אין ברירה" הסברתי לה "ואיך את עם זה?" היא שאלה אותי ורבע הבנתי שאני לא חשבתי על זה לעומק אפילו פעם אחת, כאילו ברור שבשיחה עם יואב זה עלה אבל לא זה היה דברים שהרגשתי כל הזמן ולא דווקא עכשיו "אמממ..." המהמתי לרגע, בתוכי יש סערה כרגע שאני לא ממש יודעת לבטא במילים "אני חושבת שאני בעיקר מפחדת" עניתי לאחר חצי דקה בערך "ממה?" נועה שאלה "אני עומדת להיות אמא! לילד שיגדל בלי אבא! בחיים לא עשיתי בייביסיטר אפילו! עזבי בכלל את זה שאני עוזבת את הכיתה שלי שאני באמת אוהבת ורציתי לסיים איתם את השלוש שנים האלו, מאיפה יהיה לי כסף לטפל בו, זה יקר וכולם רק אומרים לי איזה מתנה קיבלתי שיהיה לי טיי קטן אבל זה לא פאקי#ג עוזר לי, כי עד שאני מצליחה לנסות לחזור לשגרה ולחיים שלי קורה משהו והכל משתבש ובואי לא נשכח שעוד לא דיברתי על זה עם לירון אמא של טיי" אמרתי במהירות "דבר ראשון אל תשכחי כמה את חזקה, ואת חזקה, דבר שני אני רוצה להזכיר לך שכולנו היינו חברים של טיי, באמת הוא היה חשוב לכולנו כמו אח וזאת הסיבה שכולם אומרים לך שזה טוב שיהיה לך טיי קטן,  כולנו מתגעגעים אליו, מאוד ודבר שלישי ואחרון, זה אומנם לא משהו שנעים לומר אבל אל תשכחי שהמשפחה של טיי עמידה, מאוד, תלכי לדבר עם אמא שלו" נועה אמרה לי בעדינות ולא בתקיפה כמו שזה יכול להשמע "תודה" אמרתי לה ונשכבתי על המיטה מתכסה בשמיכה והולכת לישון....