פנימייה צבאית

פרק 11

הפעם הבאה שאני פותחת את עיניי אני רואה את את המרפאה של הפנימייה "מתי אכלת פעם אחרונה או שתית" נילי האחות שואלת ואני שותקת כי זה כנראה היה לפני יומיים או משהו "את לא יכולה לא לאכול ולשתות ולחשוב שהכל יהיה בסדר "אני יודעת, פשוט שכחתי" "חמודה, לא שוכחים לאכול את התעלפת לכמה שעות, אני ביקשתי מהמפקד שלך שידאג שאת אוכלת 3 ארוחות ביום ושותה מים כל הזמן" "וזה מתחיל עכשיו" המפקד קטע אותה בקולו הקשוח שאופייני לו כל כך כשנכנס עם מגש אוכל "תאכלי. הכל" הוא דרש ממני והתחלתי לאכול "איפה טיי?" שאלתי תוך כדי שאני אוכלת "בחדר שלו" הוא ענה "סיימתי" אמרתי לאחר שאכלתי כמעט את כל האוכל "הכל" המפקד אמר "המפקד אני לא רעבה יותר" "אז בכוח" הוא אמר ודחפתי את האוכל לפה שלי בכוח "קח" אמרתי והגשתי לו את המגש והוא יצא מהחדר "את משוחררת בנתיים" נילי אמרה לי ויצאתי משם לכיוון החדר שלי החלפתי לפיג'מה, גוזייה ושורט בד והלכתי לישון, התעוררתי מדפיקות בדלת אז קמתי לפתוח אותה כשעייני מסרבות להפתח, כשפתחתי אותה מולי נגלה המפקד "המפקד? מה אתה עושה פה?" שאלתי אך הוא לא ענה ורק אז קלטתי שפתחתי את הדלת עם פיג'מה "המפקד" קראתי חזק ורק אז הוא התעורר "כמו שאת יודעת בסופי שבוע אין שפים אז צריך להכין אוכל, תתלבשי ובואי לחדר אוכל אני וטיי הולכים לשם עכשיו" הוא אמר וסגר את הדלת, לבשתי את המדים ויצאתי לכיוון חדר האוכל, נכנסתי למטבח רואה את טיי מלא בקמח והתחלתי לצחוק "מה ניסית לעשות?" "חשבתי להכין חלות לשבת אבל כמו שאת רואה.. זה לא עבד" טיי אמר "מה אתה יודע להכין?" שאלתי "בגדול כלום" הוא ענה "טוב אז אתה תחתוך סלטים ואני אכין עוף וחלות" אמרתי "סגור" הוא אמר והתחלנו לעבוד, אחרי שעתיים בדיוק בשעה שבע הכל היה מוכן ובדיוק המפקד נכנס "המפקד, טוב שעזרת לנו" אמרתי בחוצפה "מצטער היו לי עניינים דחופים" הוא אמר והתיישב איתנו, הקידוש עבר די מהר והאוכל היה טעים "תודה על האוכל אני אשטוף כלים כי לא עזרתי" המפקד אמר ואני הייתי בשוק "אוקיי, תודה" אמרתי ועזרתי לו לפנות כסיימנו טיי הציע שנלך לשבת איפשהו והסכמתי "יש לי רעיון" אמרתי ומשכתי את ידו של טיי לכיוון המטווח שלא ביקרתי כבר שבוע, "מטווח?" הוא שאל "המטווח הישן, אף אחד לא מגיע לפה, אני ובר היינו באים לפה פעם" אמרתי והתיישבנו שם כשאנחנו אחד מול השני וגאד רק טיפש לא היה מרגיש את המטח ביניינו, ובום, נשיקה "אני לא יכולה" אמרתי "די עם הלא יכולה, את יכולה הכל, תני לי הזדמנות" "אני אתן" אמרתי, אני לא אשקר תמיד נמשכתי אליו אבל אני גם ככה לא בטוחה בעצמי, את הערב העברנו בלראות סרט ומסתבר שנרדמנו יחד כי התעוררתי מקליק של מצלמה ומעלי עמדו אליס בר וליה שצילמה (תמונה למעלה) "מה אתם עושים פה?" שאלתי "בר אמר שהיה לך יום קשה אז באנו" אליס אמרה "אתם יחד?" ליה שאלה "ממתי?" בר שאל אחרון חביב וקמתי מהמיטה רואה שאני עם חולצה לבנה ומכנס של המדים עוד מאתמול "בואו נצא החוצה" אמרתי ויצאנו "אז כן?" ליה המשיכה לשאול "בר אכפת לך שנלך הצידה רגע?" שאלתי והוא הנהן והלכנו "יפריע לך אם אני אצא איתו? כי באמת שאני לא אצא איתו אם זה מפריע לך" אמרתי "אן, אני חושב שנועדנו להיות אחים אז לא, לא יפריע לי אם תצאי איתו, אני אפילו אשמח" הוא אמר והתחבקו, "נוו אז כן?" ליה שוב שואלת "אנחנו רק יוצאים בנתיים" "טוב העלתי את התמונה כבר" היא אמרה והוספנו אחת את השניה באינסטרגם וראיתי את התמונה עם הכיתוב 'אחותי שלי' וצחקתי, עשינו כמה תמונות יחד אכלנו סושי שאליס הכינה והם כבר היו צריכים ללכת אז חזרתי לחדר מגלה את טיי עוד ישן, "בוקר טוב ליפיפיה הנרדמת" אמרתי מנשקת את פרצופו של טיי "בוקר טוב" הוא אמר "אתה יודע שכבר לא בוקר?" "למה מה השעה?" "שלוש בצהריים" אמרתי, דפיקה בדלת הוציאה אותנו מהבועה בה היינו "תתחבא" אמרתי והלכתי לפתוח "המפקד, צהריים טובים" "את צריכה לאכול" הוא אמר והביא לי שקית עם אוכל שהריח מעולה "מה זה?" שאלתי "אוכל מאמא שלי" הוא אמר "אני מצטערת אבל הרגע אכלתי" אמרתי לו מצטערת "תאכלי את זה בערב" הוא אמר בקשיחות המאפיינת אותו והלך "בוא לפה" צעקתי לטיי שהתחבא במקלחת והוא בא מנשק אותי בעורף "דואג לך המפקד" טיי אמר "אני מריחה פה קנאה?" שאלתי וצחקנו יחד "אני הולך לחדר" טיי אמר ויצא ואני לבשתי בגדי ספורט ויצאתי לחדר כושר, התחלתי קצת בהליכון ואז איגרוף ואחרי שעה וחצי סיימתי וחזרתי לחדר נכנסת להתקלח וכשיצאתי אכלתי את האוכל שהמפקד הביא לי והלכתי לישון בידיעה שמחר ממשיכים באימונים אז אני אצטרך כוח.

*בוקר יום ראשון 6:00*

"טוב אז ככה 5 סיבובי ריצה, 100 כפיפות בטן ואז יש שיעור ירי אחר כך ארוחת צהריים ואז מטווחים, צאו לדרך" המפקד אמר ויצאנו, אני ונועה הגענו יחד והתחלנו עם הכפיפות בטן "נו איך היה פה בסופ"ש" נועה שאלה "אני וטיי יחד" אמרתי לה והיא צרחה "מה קורה פה?" המפקד שאל אותנו "כלום, סליחה" נועה ענתה לו וראיתי שטיי כבר סיים וחייכתי אליו "נווו ספרי הכל" "אני אספר אבל לא עכשיו" אמרתי לה והיא הנהנה ובדיוק סיימנו את כפיפות הבטן וקמנו ואיפה שכולם עמדו ונעמדנו איתם.

שיעור הנשק עבר בסדר וגם ארוחת הצהריים שכמובן שהמפקד בא לבדוק שאכלתי ועכשיו הלכנו למטווחים "כולם הבינו מה עושים?" המפקד שאל "כן המפקד" כולנו ענינו ונשכבנו על הרצפה עם הנשקים ועקבנו אחרי הוראות המפקד, אש אש אש כולם צעקו ויריתי את היריות שלי, האמת היא תמיד חשבתי שאני אהנה מלירות אבל אז ברגע שזה קורה הבנתי מה יש לי בידיים והדמעות ירדו, הבנתי שזה לא עוד איזה רובה צעצוע זה פ*קינג כלי הרג אם מישהו היה מכוון את זה למישהו בטעות ויורה או מאבד שליטה זה היה לוקח חיים של מישהו, שמתי לב שאני רועדת והדמעות כבר בעייני "משוחררים תקראו לקבוצה השניה" המפקד אמר ורצתי משם מתיישבת מתחת לאיזה עץ שהיה בסביבה ונתתי לדמעות לזרום, "היי מה יש?" נועה שאלה אותי "סתם הירי לא הבנתי מה זה עד עכשיו" "מה זאת אומרת?" "סתם פתאום הבנתי שזה לא משחק זה אשכרה מכונת הרג" אמרתי "אל תחשבי על זה ככה תחשבי על זה ככה, נשק זה כמו המגן שלך את לא חייבת להשתמש בו, אבל הוא יהיה שם בשבילך תמיד ואל תשכחי שרק עוד איזה שמונה חודשים את תקבלי נשק על אמת" נועה אמרה וחיבקתי אותה "ועכשיו תספרי לי הכל עלייך ועל טיי" נועה אמרה בהתרגשות וסיפרתי לה הכל ואז הוא הגיע ואמר שהם סיימו ונתן לי נשיקת פיקה וקמנו לכיוון הכיתה שכבר חיכתה לנו "כן נועה ואנה רוצות לשתף איפה הייתן?" המפקד שאל "אפשר לא מול כולם?" נועה שאלה "כן בואו אחריי" הוא אמר והתרחקנו כמה צעדים מהכיתה "פשוט היו לי בעיות של בנות והייתי חייבת ללכת להחליף אתה יודע" נועה אמרה "אוקיי, פעם הבאה להודיע" המפקד אמר וחזרנו לכולם והלכנו יחד לבסיס שהיה כמה דקות משם "יש לכם חצי שעה לארוחת צהרים וחוזרים לכיתה" המפקד אמר והלכנו לאכול וכמובן שהמפקד מתצפת עלי שלקחתי אוכלת ושאני אוכלת אותו "למה המפקד מסתכל עליך?" נועה שאלה "סתם יצא שהתעלפתי בשישי כי לא אכלתי אז הוא בודק שאני אוכלת" עניתי ביובש "למה לא סיפרת?" נועה שאלה "לא כזה מעניין" עניתי והמשכנו לאכול, המשך היום עבר כרגיל, קצת שיעורים קצת אימונים ושינה טובה..

# אשמח לראות קצת תגובות, ביקורות,או רק לכתוב איך הסיפור#