פנימייה צבאית

פרק 22

" מה קרה?" שאלתי "אחת החניכות שלנו ניסתה להתאבד, אני חייב ללכת אליה" הוא הסביר לי במהירות "אני באה איתך" הודעתי ובתוך רגע כבר היינו מחוץ לבית לאחר שצעקתי לאליס שאבוא הביתה יותר מאוחר "לאן הולכים?" שאלתי "לבית חולים" הוא ענה לי בלחץ ובלי לשים לב כבר היינו בחדר של נויה, החניכה של שליו "היא אמורה להתעורר בקרוב" האחות אמרה ויצאה מהחדר, שליו היה לחוץ, רגליו רעדו והוא כסס ציפורניים אך ברגע שידי הונחה על רגלו הוא נרגע "היא תהיה בסדר, הרופא אמר" אמרתי לו והוא חזר להסתכל עליה "נויה היא החניכה הראשונה שקיבלתי, היא ברחה לרחוב אחרי שההורים שלה התעללו בה ואחרי כמה חודשים שהיא הייתה בכל מקום שיכל לעשות לה רע מצאנו משפחה שאימצה אותה וחשבתי שהיא בסדר, עד עכשיו" הוא אמר ובדיוק באותו הרגע נויה פתחה את עינייה "שליו?" היא שאלה בקול חלש וצרוד אז הושטתי לה את המים שנחו ליד מיטתה "תודה" היא אמרה לי ושתתה "למה עשית את זה?" שליו שאל אותה "מי את?" היא שאלה מתעלמת משליו "אמ.... אני חברה שלו" אמרתי "נויה תעני לי" שליו העלה את עוצמת קולו "כי ככה, נמאס לי לחיות בלי חברים ומשפחה" נויה ענתה בשקט "יש לך אותי ויש לך מלא חברים" שליו ענה לה "הם לא באמת חברים שלי" היא אמרה והרגשתי שזאת אני לפני שנה מדברת "נויה? אפשר לומר לך משהו?" שאלתי ברוגע והיא הנהנה "ההורים שלי, אם אפשר לקרוא להם ככה תמיד התעללו בי ובסופו של דבר הם שלחו אותי לפנימייה צבאית וקרו כל מיני דברים שבגללם גם אני הרגשתי לבד למרות שהייתי מוקפת באנשים וניסיתי להתאבד אבל הדבר הכי נורא שהם עשו זה לאנוס אותי ולמכור את הגוף שלי לאתרי אינטרנט, באותו יום שזה קרה ברחתי מהבית והלכתי לאיזה פארק להעביר את הלילה על ספסל, באותו הלילה אליס מצאה אותי ואימצה אותי למשפחה שלה,מה שאני רוצה לומר לך זה שלפעמים הכל בראש שלנו ועכשיו אני באמת מאושרת רק כי שיחררתי את כל 'המפלצות' שהיו לי בראש" אמרתי וידו של שליו ניגבה דמעה שלא שמתי לב שירדה בכלל "נויה, את לא מבינה כמה דאגנו" הוריה המאמצים של נויה נכנסו לחדר "אנחנו נלך, נויה אנחנו נדבר מחר" שליו אמר "רגע, חברה של שליו" היא קראה "אנה" אמרתי לה "אנה, לא אמרת ממי את בהריון" היא הודיעה "זה סיפור ליום אחר" אמרתי ויצאנו מהחדר "לא סיפרת לי את כל זה" שליו אמר פתאום "את מה?" שאלתי בתמימות "את הסיפור שלך, לא סיפרת לי" הוא אמר "אומנם בפגישה בפארק שנפגשנו הייתי חסרת טאקט אבל יש דברים שפשוט לא סתם מספרים לאנשים" עניתי לו והוא עצר את הליכתו, תפס בלחיי ונישק אותי "בוא אליי" אמרתי לו "אוקיי" הוא אמר והלכו לכיוון הבית.

"ליה בואי נעשה משהו הם משעממים אותי" אמרתי כבר החליט שהוא מזמין את שליו למשחר פיפא ושליו לא יכל לסרב "בריאן עוד שניה פה, סורי" היא ענתה "מי אמר בריאן ולא קיבל" בריאן שאל כנכנס באותו הרגע לבית "יודעים מה אני הולכת לקנות גלידה" אמרתי וקמתי מהספה "את לא הולכת לשום מקום" שליו אמר ועדיין הסתכל על המסך "אני אלך איתה, תישאר אתם 10 דקות" היא אמרה לבריאן "תחזרו מהר" שליו אמר ובר הסכים איתו.