פנימייה צבאית

פרק 20

"טוב אני רוצה לספר לכם שעוד שלושה וחצי חודשים פחות או יותר אני עוזבת" "זה חדשות רעות, ביאסת" ירין שוב התפרץ "למה?" אגם שאלה בשקט "תנו לי רגע לסיים" "המפקדת אנה אפשר אותך רגע בחוץ?" המפקד שלי התפרץ לחדר, אוי זה פשוט לא יעבוד, חשבתי לעצמי ויצאתי החוצה "אני יודע שזה בהתראה קצרה, מאוד קצרה אבל יש לך חניך חדש" הוא אמר וקרא לחניך הזה שחיכה בצד ואת פניו לא יכולתי לראות בגלל החושך "שוןן" צעקתי וחיבקתי אותו כשראיתי במי מדובר "אתה יכול להכנס למועדון" המפקד שלי אמר לו והוא עשה כדבריו "אתם מכירים?" הוא שאל אותי "ברור, זה אח של טיי" עניתי אך את החלק האחרון אמרתי בשקט "וזה בסדר בעינייך שהוא יהיה בכיתה שלך?" המפקד שאל "ברור, גם ככה אני עוזבת עוד מעט" עניתי בביטחון "אם ככה אז בסדר" הוא אמר "משוחררת" הוסיף ואני חזרתי פנימה "טוב אז ככה מי שעוד לא שם לב שון יצטרף אלינו מהיום" "אבל למה את עוזבת?" "ירין די להתפרץ בבקשה" אמרתי לו מיואשת "אז ככה כולם זוכרים את טיי, נכון? אז אני בהריון ממנו ועוד שלושה וחצי חודשים אני אלד" אמרתי והרגשתי שתלשתי את הפלסטר הזה סוף סוף מעצמי "דייי, מזל טוב" יולי צעקה לי וירין חיבק אותי "אתה יודע שאסור לך, נכון?" אמרתי לו ברצינות ומיד אחר כך צחקתי וחיבקתי אותו בחזרה "ורק עוד משהו אחד, שון, תספר על עצמך קצת" ביקשתי ממנו "אז אני שון, בן 15 עוד מעט 16 יש לי 3 אחים ואני הדוד של הילד שפה" אמר והצביע על הבטן שלי "אתה אח שלו?" "הוא אחד מה-3?" "רגע מה?" "לא הבנתי" שאלות נשמעו מכל מקום "תרגעו בבקשה, זה שון הוא אח של טיי, הוא היה אחד מהשלושה אחים וזהו" הסברתי "משוחררים, שון תשאר רגע" אמרתי בקול קשוח והם יצאו והלכו לחדריהם " איך אתה חתיך עם מדים" אמרתי לשון והוא צחק "אתה דומה לו" אמרתי בלחישה, כמעט שלא שמעו "את מתגעגעת אליו" הוא קבע והנהנתי "טוב דיי, אתה יודע איפה החדר שלך?" שאלתי לאחר רגע של שקט "כן כן אני עם ירין בחדר "אוקיי, משוחרר, מחר בשבע מסדר, לא לאחר" אמרתי והוא יצא מהחדר ואני אחריו.

הלכתי לכיוון המועדון של המפקדים "או סוף סוף, חיכיתי לך" נועם אמר כשנכנסתי  "לכבוד מה?" "כי שני אלה לא מתייחסים אלי בכלל" אמר והצביע על בר ונועה שהיו עסוקים בלהתנשק ובכלל לא שמעו אותנו,התיישבתי ליד נועם והנחתי את ראשי עליו ודיברנו על כל מיני שטויות, לאט לאט הגיעו עוד ועוד מפקדים "אולי תספרי עכשיו?" נועם שאל אותי בשקט "לא נראה לי, גם כל המפקדים פה, לא רק הכיתה שלי" אמרתי לו "אבל הם מכירים אותך ואוהבים אותך" "לא נראה לי, עזוב" "לא לא, את מספרת להם עכשיו, את סיפרת לכיתה שלך ומהר מידי השמועות יעופו פה" "לא רוצה עזוב אותי" אמרתי בשקט, לא חשבתי שזה יהיה כזה קשה "מה יש לכם?" בר שאל כשהוא ונועה החליטו להתייחס אלינו "סתם, היא לא רוצה לספר לכולם שהיא בהריון" נועם אמר "אני אספר באימון מחר, סבבה?" "סבבה" בר ונועם ענו לי יחד "יאללה בואי לישון" נועה אמרה ונפרדתי מכולם והלכנו לחדר.

*יום שני 10:00*

הבוקר התחיל באימון שעשיתי לכיתה שלי, האמת חשבתי שהאימון יהיה קשה לשון אך מסתבר שהוא ממש בכושר, לעומתי שאני נהיית קציצה מיום ליום ומזל שעם המדים לא רואים את הבטן, טוב אני רוצה להאמין שלא רואים, אבל רואים, בכל מקרה ביקשתי מהמפקד שלי זמן בסוף האימון כדי לספר, רק כי הבטחתי לנועם "אנה, רצית לומר משהו?" "כן, רציתי לומר שאני בהריון ועוד כמה חודשים אני עוזבת" אמרתי במהירות שלא ידעתי שאפשר לדבר בה ולרגע היה שקט ועוד שניה לאחר מכן כולם חיבקו אותי, הם פשוט מושלמים.