פנימייה צבאית

פרק 15

נסעתי לבית קברות והתיישבתי על האדמה ליד הקבר והדמעות כמובן ירדו לבד "מה עושים? לספר לך מה קרה בשבוע שאתה לא פה? אתה תתאכזב, אני חזרתי לעשן נהייתי קרה לכיתה שאני מפקדת עליהם ולחברים ולמשפחה, אני כל היום חושבת עליך, רואה את הזוגיות המושלמת של בר ונועה, אני רוצה שתהיה איתי פה" כשסיימתי לדבר והמשכתי לשבת ולבכות, יד הונחה עלי וראיתי אישה יפה בת 40 בערך "היי אני גלי, רוצה לשתף?" היא שאלה "זה חבר שלי, היה לו סרטן בשלב מאוחר מידי ואחרי חודש הוא נפטר, הוא השאיר לי את זה ואת המדים שלו, אני למדתי בפנימיה הצבאית וגם הוא, היינו במסלול פיקוד, ותמיד חשבתי שהוא יהיה לידי וייעץ לי ועכשיו הוא כבר לא פה בדיוק כשהתחלתי לפקד" אמרתי והראתי לה את הדיסקית שלו " את יודעת? הבן שלי קבור פה, הוא נפטר בזמן שירותו הצבאי, חבר שלו שיחק עם הרובה ונפלט כדור ישר עליו, קראו לו עומר, זה היה לפני שנה, ובהתחלה התנתקתי מכולם, לא דיברתי, לא אכלתי לא שתיתי ואז יום אחד אחרי הבנתי שאני זאת שעצרה ולא החיים, אז קמתי מהמיטה התקלחתי התלבשתי ויצאתי לעבוד, והחיים המשיכו ונכון זה קשה, אבל לאבד את החיים שלך כי הבן שלך או במקרה של בן זוגך איבד את שלו? זה לא יעזור לאף אחד, מאז אני באה פעם בחודש, ביום הראשון של החודש ומניחה זר פרחים, מספרת מה עבר עליי, על חברים שלו, על אחים שלו והולכת" גלי אמרה לי וזה הכניס קצת לפרופורציות, אני חייבת לחזור לעצמי "תודה, עזרת לי מאוד" אמרתי וקמנו מהאדמה, התחבקנו ויצאנו יחד מהבית קברות וכל אחת פנתה לדרכה, כשהגעתי לפנימייה ידעתי שאני חייבת ללכת להתנצל בפני כמה אנשים והראשונים יהיו בר, נועה ונועם שרק ניסו לעזור והדפתי אותם והייתי מגעילה אליהם, נכנסתי למועדון שבו ידעתי שהם נמצאים ומבטיהם הופנו אליי "באתי לומר שאני מצטערת, התנהגתי מגעיל כשרק ניסיתם לעזור לי, אני מצטערת" אמרתי והם קמו אליי וחיבקו אותי "בואי שבי איתנו" הם אמרו "אני צריכה ללכת לבקש סליחה מכמה מהחניכים שלי" אמרתי להם ויצאתי לכיוון המועדון של כיתות י' "אגם, ירין, אסי, ילין, ארבל בואו אלי" אמרתי ויצאתי החוצה כשהם אחרי, הם נעמדו מולי מדוגמים "אני רוצה להתנצל שהתנהגתי לא ראוי בשבוע האחרון והשארתי אתכם שבת על שטויות כאלה ואחרות, אתם כבר רשומים אצל המנהל אז אני לא יכולה לשחרר אתכם הביתה אבל נעשה כיף מהשבת הזאת, אל תדאגו" אמרתי להם והם חייכו "הקשיבי המפקדת, אנחנו מבינים אותך הכל טוב" אגם אמרה ושחררתי אותם לעיניינם, אני באמת אוהבת אותם כל כך, הם באמת עזרו לי בתקופה הקשה שעברה עלי ונכון אני יודעת שאמור להיות דיסטנס וכל זה אבל אני לא כזאת אני באמת חושבת שאני יכולה לעזור להם להפיק את המירב מהשלוש שנים הקרובות.

*יום שישי*

השעה כבר שתיים בצהריים ושיחררתי את החניכים שלי לעניינם לאחר אימון בוקר קשוח והחלטתי להתחיל להכין ארוחת ערב מושקעת אז הכנתי חלות ועוף ובשר וסלטים ולקינוח הכנתי עוגת ביסקוויטים ופאי למי ששומר כשר ורק אז הסתכלתי בשעון וראיתי שהשעה כבר חמש וחצי וקבענו שכולם יהיו פה בשש וחצי אז הלכתי לחדרי התקלחתי בזריזות התלבשתי במדי א' העברתי מחליק על שיערי שמיד אחר כך נאסף לקוקו שמתי מעט מסקרה ובושם ויצאתי חזרה לחדר האוכל לערוך שולחן תוך כדי שאני מנסה לספור כמה אנשים יגיעו לארוחה, אגם, ירין, אסי, ילין, ארבל , יואב, שני, כרמל, ג'ייס וטליה, טוב אז אנחנו אחת עשרה חשבתי לעצמי והתחלתי לערוך בזריזות כשטליה, מפקדת המקבילה אלי הגיעה היא עזרה לי לסיים ובדיוק כשסיימנו החניכים שלנו הגיעו והתיישבנו לאכול, הארוחה עברה בכיף והחניכים נהנו וכך גם אני וטליה "אתם יכולים ללכת זה בסדר, אני אסדר הפעם" אמרתי לכל יושבי השולחן "מה פתאום אנחנו נעזור" יואב אמר "לא לא תלכו למועדון ותראו סרט או משהו" אמרתי ואחרי עוד כמה פעמים שרצו לעזור הם הלכו והתחלתי לפנות את השולחן ולשטוף כלים בזמן שטליה שטפה את רצפת חדר האוכל והמטבח אחרי שעה וחצי בערך סיימנו וכל מה שרציתי לעשות הוא להתקלח ולישון וכך עשיתי.