פנימייה צבאית

פרק 26 ואחרון

*שבוע 37.1* 

אז עבר חודש, וואו, עבר הרבה בחודש האחרון, אז אני בשבוע 37 ואני ממש מתחילה להלחץ מהלידה, יש לי תיק לחדר לידה שאצלי כל הזמן למרות שתכלס אני אמורה ללדת רק עוד חודש וקצת אבל ראיתי שאצל מלא צעירות הלידה מוקדמת והיא בשבוע 37\38 אז אני רוצה להיות מוכנה, אני ושליו בילינו ביחד המון אני מרגישה שאנחנו מכירים שנים, אני וליה עשינו עוד קניות לתינוק וכמובן שהמשכתי לפקד ולהעביר פעילויות כל הזמן, כבר תחילת אמצע חודש מאי וזה אומר שעוד חודש בערך נגמרים הלימודים ומתחיל החופש הגדול. 

אוקיי אז יש השבוע את חופשת שבועות, אני מבקשת מכולם לעשות אימונים לפחות פעם אחת השבוע ובשביל להזכיר לכם את האימונים היום נעשה שניים תתחילו בריצה 5 סיבובים ואז תעשו את אימונים מספר 7 ואת אימון 4, צאו לדרך" אמרתי להם והם התחילו לרוץ. "נו רואים שזה לא כזה נורא שני אימונים?" שאלתי אותם כשהם שכבו גמורים על הדשא "זה מזעזע" שון אמר וכולם הסכימו איתו "רוצים עוד אחד?" שאלתי אותם בחיוך "ממש לא תודה, המפקדת" ירין אמר "משוחררים הביתה" אמרתי להם, היום יום שני ויש חופש עד שבוע הבא כי עשו גשר במקום לחזור בחמישי, אני קצת שמחה כי אני אוכל לנוח ואני עצובה כי אני יכולה ללדת כל רגע ואני אתגעגע למקום הזה "יאללה בואי" שמעתי מאחורי כשהייתי ליד השער מחכה לבר שסוף סוף הגיע "שעות חיכיתי לך" אמרתי לו "יאללה יאללה סתמי" הוא אמר וצחקנו בדרכינו לאוטו. "אז? מה את רוצה לאכול?" בר שאל כיצאנו מהחניה, קבענו שניסע לאכול היום בדרך הביתה "לא יודעת תבחר אתה" אמרתי לו והנחתי את ראשי על החלון ועיניי נעצמו "יאללה קומי הגענו" בר אמר לי וקמתי, יצאתי מהאוטו מגלה שבר לקח אותי לבית קפה\מסעדה שאני אוהבת, המארחת הנחמדה הושיבה אותנו ליד החלון עם הנוף לים והגישה לנו תפריטים "תרצו להזמין?" ניגש אלינו מלצר לאחר כמה דקות "כן, אמ.. אני רוצה שניצל וציפס" בר אמר והמלצר פנה אלי "אני רוצה מק אנד צ'יז ושוקולד ליד אם אפשר" אמרתי והמלצר היה מעט מופתע מבקשתי אך כתב אותה והלך למטבח "את מוכנה להפסיק לאכול דברים מוזרים בבקשה?" בר אמר בחיוך "זה לא מוזר זה טעים" עניתי לו "איך את יודעת? ניסית?" הוא המשיך להתגרות בי "לא, אבל אני יודעת" עניתי בניצחון והוא שתק, המשכנו לדבר על כל מיני שטויות ועל הלידה המתקרבת, האול היה ממש טעים ואני מתה על הזמן שאני מבלה עם בר, תמיד כיף לי איתו "איפה לשים אותך? אצלך או בבית?" בר שאל "בבית, אני רוצה להיות עם ליה קצת" אמרתי לו וכך היה "ליה" צעקתי בבית והיא ירדה למטה, התחבקנו ויצאנו למרפסת "נו מה איתך?" שאלתי "הציעו לי להכנס לנבחרת מעודדות הארצית" היא אמרה בגאווה "איזה מושלם, ברור שתלכי" אמרתי לה בהתרגשות "אני מפחדת, כולן שם מתאמנות מגיל 0 ואני התחלתי רק השנה ואני בטח אהיה גרועה שם" היא אמרה בחשש "דבר ראשון אם מישהו הציע לך את זה, זה סימן שאתה טובה בזה לא פחות מהן ודבר שני מקסימום תנסי, לא ילך, תוותרי" אמרתי לה והיא הנהנה חושבת על מה שאמרתי לה "ומה איתך?" היא שאלה "האמת מושלם אני ישנה טוב בלילות האחרונים סוף סוף וגדל לי הציצי" אמרתי לה "אני שמעתי שכשישנים טוב הלידה מתקרבת" ליה אמרה "אל תלחיצי" אמרתי "בואי נכנס למים" ליה ביקשה והלכנו להחליף לבגדי ים "יואוו הלוואי ואני שאני אהיה בהריון אני אהיה עדיין כוסית כמוך" ליה אמרה וצחקתי ונכנסנו למים הנעימים "ליה, אנה, בר, נועה בואו לאכול" אליס קראה לנו והופתעתי שנועה פה "זהו? את באה רק לבר עכשיו?" שאלתי כשראיתי אותה "לא פשוט איך שהגעתי הוא לא הסכים לי לזוז ממנו, קרציה" היא אמרה "חצוף" אמרתי והוצאתי לו לשון והתיישבנו בשולחן "אנה, בלי להלחיץ או משהו אבל נראלי לי ירדו לך המים" נועה אמרה וראיתי שזה באמת קרה "פאק" אמרתי בלחץ "תרגעי ולכי להתקלח אחר כך ניסע לבית חולים" אליס אמרה והנהנתי "תתקשר לשליו ושון ולירון שיבואו בבקשה" ביקשתי מבר והוא ישר תפס בטלפון שלו ועשה מה שביקשתי, כשיצאתי מהמקלחת שליו כבר ישב על המיטה שלי "איך את?" הוא שאל "אני מרגישה את הצירים מתחזקים לאט לאט וזה פ#קינג כואב" אמרתי לו "הדברים שלך באוטו ולירון תגיע עם כולם עוד מעט לבית חולים" הוא הסביר לי ונסענו לבית חולים הקרוב. "תבחרי שניים שישארו כל השאר יוצאים מפה" האחות במחלקת יולדות ביקשה "שליו ואליס ולירון" אמרתי לה "גם שלוש זה בסדר" היא אמרה וכל השאר שזה ליה, בריאן ויובל, לי נשארה עם עלמה (אחיות של טיי ושון) והן יבואו אחר כך "אף פעם לא ראיתי לידה שמתפתחת מהר אצל נערה צעירה או בלידה ראשונה" האחות אמרה בזמן שאני נאבקתי בכאב הנוראי "מאמי לנשום" שליו אמר לי "עוף מפה" צעקתי עליו כשנגע בפני "אל תקח את זה קשה ככה זה לידה" שמעתי את אליס אומרת לו. "יופי תלחצי עוד פעם אחת" המיילדת ביקשה ושמעתי את הבכי ונשכבתי אחור באפיסת כוחות "לא לא קחי אותו" אמרתי למיילדת שהניחה אותו עלי והיא לקחה אותו ממני, "מאמי כואב ליי" אמרתי לשליו והוא נישק את מצחי המזיעה "תנוחי קצת אנחנו פה" הוא אמר ועצמתי את עייני אך לא הצלחתי להרדם "למה את לא ישנה קצת?" שליו שאל "אני מפחדת" עניתי לו בשקט "מי מה?" "אם אני לא אהיה אמא טובה אולי זה גדול עלי, אני רק בת 18" אמרתי לו "את תהיי אמא מושלמת, עכשיו לכי לישון" שליו אמר לי והפעם הצלחתי להרדם, שפתחתי את עייני ראיתי את טיילור הקטן לידי בעגלה השקופה הזאת של הבתי חולים "את לא מבינה כמה הם דומים" לירון אמרה וידעתי שהיא מדברת על טיי וחייכתי אליה, 'שיט אני חייבת פיפי' חשבתי לעצמי "מה יש?" שליו שאל "אני חייבת פיפי אבל כואב לי רצח" אמרתי במבוכה "בואי יפה שלי" הוא אמר והרים אותי כמו כלה עד שהניח אותי על האסלה ויצא מהחדר שירותים וחזר לאחר כמה דקות עם בגדים נקיים בידיו "חשבתי שתרצי להחליף את החלוק המסריח הזה" הוא אמר והנהנתי, הוא הביא גוזיית בד, טרנינג וחולצה לבנה צמודה עם שרוול ארוך והחלפתי בגדים "את פשוט חזרת לצורה שהייתה לך לפני ההריון בתוך שלוש שעות, למה אצלי זה לא היה ככה" אליס אמרה לי וצחקתי. "למה את לא מרימה אותו?" האחות שאלה לאחר שגירשה את שליו, אליס ולירון מהחדר "אני מפחדת שיקרה לו משהו ונוח לו שם אז זה בסדר" עניתי לה "את צריכה להרים אותו, אני אראה לך איך" היא אמרה ובאמת הראתה לי איך והבנתי שזה לא כזה נורא, אחר כך היא לימדה אותי להניק ולהחליף חיתול וכל הדברים האלו ויצאה מהחדר בהודעה שכולם יכולים להכנס עכשיו ולא רק השלושה ממקודם "יפה שלי" אמרתי לילד שלי וליטפתי את הלחי שלו בעדינות וכולם נכנסו לחדר.

*יום אחרי* 

אחרי שכולם הלכו אתמול לקחו את טיילור לתינוקיה ואני הלכתי לישון. לפני כמה דקות שליו חזר עם טיילור לאחר ששלחתי אותו להביא אותו והרמתי אותו מהעגלה "רוצה?" שאלתי את שליו, מתכוונת ללהחזיק את טיילור "בטח" הוא ענה בחיוך ונתתי לו אותו, כל היום באו לבקר אותי, בעיקר חברים ומשפחה והביאו מלא שוקולדים וגלידות ובלונים ומתנות "קחי רגע, אני כבר חוזר" שליו נתן לי את טיילור ויצא החוצה "תנשמי עמוק" הוא אמר כשחזר לחדר ומיד לאחר מכן כל הכיתה שלי נכנסה לחדר עם מלא בלונים ושוקולדים ודברים כאלה "איך ידעתם?" שאלתי אותם וכולם הסתכלו על שון "נו ברור" אמרתי וחיבקתי אותם אחד אחד והם התמקמו בחדר, חלק ישבו על הרצפה, חלק על כסאות וילין ואגם על המיטה שלי לידי, ילין החזיקה את טיילור ובנתיים דיברתי עם אגם, "אתם עם מדים" צעקתי בהתרגשות פתאום שמתי לב לזה "החלטנו שככה הילד יראה אותנו בפעם הראשונה שהוא רואה אותנו" ירין אמר "אתם לא מבינים כמה אני אוהבת אתכם בכלל" אמרתי להם אני כל כך מעריכה אותם על זה, באמת... המשך היום עבר די ברוגע, אני אהיה במלונית של הבית חולים עוד יומיים ואז אחזור הביתה, זאת אומרת שהיום בערב אני אעבור למלונית וביום שישי בבוקר אחזור הביתה, הכיתה שלי, טוב הם כבר לא שלי אבל בכל מקרה הם הלכו אחרי איזה שעתיים שהיו פה כי הייתי צריכה להניק ולנוח. אחר כך החזרתי את טיילור לתינוקיה ושליו עזר לי לעבור למלונית והבאנו את טיילור שיהיה איתנו וככה עברו הימים הבאים, אנשים באו, ביקרו, הביאו אוכל ומתנות והלכו.

*יום שישי*

"תכיר את הבית שלך" אמרתי לטיילור שישן בעגלה שלו כשנכסנו לבית שלנו יחד עם שליו, השארנו את טיילור בעגלה והתיישבנו על הספה שאני את ראשי על החזה שלו והוא משחק לי בשיער. "מאמי אני חייב ללכת הביתה, אני אדבר איתך" שליו אמר ונשק לי לפני שיצא מהבית ובדיוק אז טיילור רצה לאכול אז הנקתי אותו והנחתי אותו בעריסה יושבת לידו. צלצול טלפון קטע את מחשבותיי וזו הייתה אליס שבדקה שאנחנו מגיעים לארוחת שישי וכמובן שאישרתי את דבריה והנחתי את טיילור לישון במיטתו והלכתי לישון במיטה שלי.... התעוררתי לאחר שעתיים מהבכי של טיילור שרצה לאכול אז לקחתי אותו לסלון והנקתי אותו, בדיוק שליו נכנס לבית והתיישב לידי, ואז הרגשתי שטוב לי, שסוף סוף טוב לי.....