פנימייה צבאית

פרק 21

"נווו, ספרי הכל" ליה צעקה לי "ישבנו בפארק ובהתחלה וישר סיפרתי לו על ההריון, הוא היה בשוק לחצי דקה ואז התאושש והוא היה כזה חמוד ומושלם וישבנו כל הלילה ודיברנו וזהו" אמרתי לה "ואיך היה לך ולבריאן בלילה?" שאלתי והיא הסמיקה "איך היה מה?" ליה שאלה בתמימות "יאללה יאללה ליה, שמעתי אתכם, זאת הייתה פעם ראשונה שלך?" שאלתי אותה והיא הנהנה "ואיך היה? כואב לך?" "קצת" ליה אמרה במבוכה "לא נורא תוך כמה שעות זה עובר" אמרתי לה והיא חיבקה אותי "ועכשיו את יכולה או להכנס לישון איתי או ללכת" הודעתי והיא נכנסה איתי למיטה "רגע, פאק מה השעה?" שאלתי בלחץ אחרי 2 דקות שאני וליה במיטה "11:00 בערך" היא ענתה לי "שיט שיט שיט, יש לי ארוחה אצל המשפחה של טיי ב-12:00" אמרתי בלחץ "אוקיי אל תהיי בלחץ זה לא טוב לך, תתלבשי ואני אעיר את בר שייקח אותך" ליה אמרה ויישר הלכתי להתארגן, לבשתי שמלה כמעט מקסי אדומה עם פרינטים לבנים וכתפיים חשופות, היא אומנם מבליטה את הבטן אבל גם את זה למדתי לאהוב, מרחתי מעט מסקרה וירדתי למטה "היי יפה אני הולכת לבית של יוסי ורווית, אלה שהיו פה אתמול, רוצה לבוא?" אליס שאלה אותי "יש לי ארוחת צהרים אצל לירון ויובל,  סורי" אמרתי לה "אוקיי, נפגש אחר כך, תתקשרי אם תצטרכי טרמפ חזרה" "תודה" החזרתי לה ובדיוק בר ירד למטה "יאללה בואי שמנה" הוא אמר לי "אני לא שמנה אני בהריון" אמרתי לו בקול כועס "טוב טוב יאללה בואי" הוא צעק לי.

"אז איך שון בפנימייה? הוא סיפר שהוא בכיתה שלך ושהם פשוט מעריצים אותך" לירון שאלה כשישבנו בגינה לאחר האוכל "הוא מדהים, כולם רוצים להיות חברים שלו, הוא טוב באימונים ובלימודים וכולם באמת אוהבים אותו" אמרתי בביטחון כי זו לגמרי האמת "אמ..... רציתי לשאול משהו" אמרתי "תשאלי מתוקה" לירון אמרה "חשבתי על לקרוא לילד טיילור, לזכרו אך עם תוספת" אמרתי לא יודעת מה תהיה תגובתם "זה מקסים בעייני" לירון השיבה לי "גם בעייני" שון אמר כשיצא לפתע מהבית "בוא לפה" קראתי לו וחיבקתי אותו "עשית את האימון ששלחתי לכם לעשות?" שאלתי "את מנצלת את זה שאת פה כדי לדעת אם התאמנתי וכן, התאמנתי" הוא אמר "יופי" אמרתי וחייכתי אליו.

*לאחר שבוע*

אז.... עבר שבוע נפגשתי עם שליו פעמים השבוע והיה ממש כיף, אני וליה היינו אתמול בקניון, שוב כי כל דבר שאני קונה לא עולה עלי תוך שבוע, בערב אנחנו יוצאים למסעדה שוב עם ההורים של שליו שמסתבר שמסתבר שאמא שלו התחילה לעבוד אצל אליס ובגלל זה הן התחברו כל כך, לכבוד זה קניתי שמלה בורוד עתיק שהכתפיים חשופות והיא צמודה (תמונה) וקניתי כמה טי שירטים וג'ינסים וזהו, אה וכמעט שכחתי, מחר חוזרים לפנימייה.

"יאללה אן צריך לצאת" בר צעק לי "אני באהה" צעקתי בחזרה ונעלתי את העקב הורוד עתיק שלי שמתי אודם ניוד ויצאתי "סוף סוף" בר אמר כשנכנסתי לאוטו "איפה ליה ואליס?" שאלתי "נסעו כבר" בר ענה והתחיל לנסוע "אז, איך הולך עם שליו?" בר שאל כשעצר ברמזור "האמת שממש כיף לי איתו אבל אני מפחדת שזה מוקדם מידי אחרי טיי" עניתי לשאלתו "אן..." הוא אמר ברכות "אין חוקים למתי כמה למה ואיך עושים אחרי שקורה משהו כזה ואם טוב לך וזה לא משנה אם זה מה את אוכלת או שותה או מבלה זה לגמרי בסדר" בר אמר "איך אתה כזה חכם?" שאלתי ונישקתי ללחי שלו ויצאנו מהאוטו. נכנסנו למסעדה ואמה הראשונה שרצה לכיוונינו "בר ואנה" היא צעקה שכל המסעדה שמעה "היי אמה" אמרתי לה והיא חיבקה אותי "היי רווית ויוסי" אמרתי בחיוך "היי יפה" רווית אמרה וחיבקה אותי ויוסי לחץ את ידי בברכת חג שמח ואחרון שקם אליי היה שליו, הוא פתח את ידיו לחיבוק ונכנסתי אליהם "את יפה" הוא לחש לי באוזן והתנתקנו מהחיבוק מתיישבים אחד ליד השני לפי המקומות הפנויים שנשארו.