פנימייה צבאית

פרק 25

עינייה נסגרו והיא צנחה לאדמה כאילו הייתה נוצה "ליה" צעקנו ביחד אני ובר ובריאן גם רץ לשם וכך גם המאמן שלה ופרמדיק אחד "היא מעולפת" הוא קבע והפרמדיק השני הרים את רגליה ובר השפריץ עליה מעט מים והיא פתחה את עינייה "מה קרה?" היא שאלה "התעלפת" בריאן ענה לה "אנחנו ניקח אותה לבית חולים" הפרמדיק אמר "אפשר לבוא?" בריאן שאל והפרמדיק הנהן והם נסעו באמבולנס ואני ובר באוטו שלו, אליס נסעה למשהו של העבודה אז לא רצינו להדאיג אותה כל מהר אז עוד לא התקשרנו אליה.

*כעבור כמה שעות*

לאחר כמה בדיקות ואינפוזיה של נוזלים ליה שוחררה הביתה, מסתבר שהיא רק התייבשה בגלל כל החזרות בשבוע האחרון "אני אשן בבית עם בריאן וחוץ מזה את צריכה לחזור לפנימיה ואם שכחת זה כבר השירות שלך" היא אמרה וצדקה, אני לא יכולה להשאר איתה "טוב טוב, דברי איתי על הבוקר" אמרתי לה, נפרדנו ואני ובר נסענו לפנימייה.

"בוקר טוב אז כמו שאתם יודעים היום אנחנו נעשה את הפעילות של המעשים הטובים, אנחנו ניסע לאחר שתקחו את הציוד שביקשתם מהמזכירות, אני מזכירה לכם לייצג את הפנימייה שלנו בכבוד ואני יודעת שתעשו את זה בדרך הכי טובה שאפשר, לכו להביא את הציוד, אני אחכה פה, ילין תישארי פה רגע" אמרתי להם וכך היה "מה עובר עליך?" שאלתי, כבר כמה ימים היא לא ממש איתי והיא ממש מדוכדכת וגם יואב שאל אותי אם אני יודעת מה קרה ובאותו רגע הבנתי שזו לא רק אני "כלום המפקדת" היא ענתה לי "ילין" אמרתי לה בשקט "אני יודעת שמשהו עובר עליך" ביקשתי ממנה "ביום שישי יצאתי עם חברות למסיבה של מישהו מהשיכבה הקודמת שלי, ידעתי שיהיה אלכוהול אבל החלטנו שאני לא אשתה כי אני גם ככה לא ממש אוהבת ומעדיפה לשמור על כושר וכל זה בכל מקרה הם היו במטבח ושתו ואני הלכתי לרקוד, היה שם מישהו והוא היה שיכור וכל פעם שהוא התקרב אלי דחפתי אותו עד שבסוף הוא הצמיד אותי לאחד הקירות ונגע בי, בעיקר בחזה ואני לא ממש יודעת איך אבל הצלחתי לברוח ממנו לתפוס מונית" היא סיפרה "מהניסיון שלי להרחיק ממך את יואב זה הדבר הכי גרוע שאת יכולה לעשות, תספרי לו, אני בטוחה שהוא יוכל לעזור לך, גם בלילה, כשאת עוצמת עיניים ורואה את אותו אחד או כשיואב מנסה לחבק אותך ואת מרגישה זולה ובכי חשוב תדעי שזה לא באשמתך ואני פה בשבילך למה שתצטרכי" אמרתי לה "איך את יודעת בדיוק איך אני מרגישה?" היא שאלה עם דמעות בעיניים "אני חוויתי הטרדות מיניות כל החיים בערך, מגיל 0 ועד גיל 17 כל יום היו מטרידים אותי" אמרתי לה והיא חיבקה אותי ובכתה וברגע שכולם חזרו היא התנתקה מהחיבוק ויואב הסתכל עליה במבט דואג, אוף אני מתגעגעת לשליו "טוב אתם יכולים לעלות לאוטובוס" אמרתי להם ותוך רגע כולם עלו וכך גם  אני.

"ברוכים הבאים, חיכינו לכם" האמא אמרה והכניסה אותנו לביתם, לא סיפרנו להם מה אנחנו עושים פשוט ביקשנו להגיע לדבר איתם והם הסכימו "טוב אז ככה, לכבוד שבוע המעשים הטובים החלטנו לשפץ לכם את הבית, טוב לא לגמרי לשפץ רק לצבוע כזה ולעזור קצת אבל אתם לא עוזרים לנו כי אתם תהיו במסעדה" ירין אמר והצביע על הזוג הורים "ואגם וילין הנסיכות שלנו יקחו את הנסיכות והנסיכים שלכם לפארק טיפוס הגדול" ירין המשיך להסביר "וואו רגע אני לא יכול להסכים לזה זה המון כסף" האב אמר "אה שכחתי לומר שהכל בחסות צה''ל ואתם כמובן לא משלמים על כלום אז יש לכם מונית שמחכה בחוץ, ביי" הוא הסביר להם ואחרי מילות תודה רבות הם יצאו מהבית ואחריהם ואחרי היכרות קצרה גם ילין ואגם יצאו עם הילדים.