פנימייה צבאית

פרק 10

"את רצינית איתי?" טיי שאל "כן?" עניתי בלחץ כי הוא היה נשמע טיפה כועס "חחח סתם הכל בסדר נעשה את היום הזה הכי משמעותי שאפשר" הוא אמר וצחקתי, נכנסתי לחדר נועה כבר הייתה מוכנה ליציאה וסיפרתי לה הכל וגם את זה שהמפקד נוסע אז בטח יהיה להם קל היום "תתקפי אה?" היא אמרה והתכוונה לטיי "אויי סתמי" אמרתי לה כשסיימתי להחליף למדים השניים וחיבקתי אותה ויצאתי מהחדר לכיוון השער רואה את האוטו שעליו המפקד דיבר, נכנסת מאחורה רואה את טיי מקדימה ליד המפקד שנוהג "הקשב המפקד, לאיזה בית ספר נוסעים?" שאלתי אותו "מקיף עירוני ט', חצי שעה מפה" הוא אמר, הנסיעה עוברת בשקט ואני חושבת בנתיים על מה נגיד לילדים שהם לא כאלה ילדים הם רק שנה מתחתינו, כאילו מה כבר אפשר ללמוד ממני, חשבתי לעצמי "הגענו" המפקד אמר וקטע את מחשבותיי ויצאנו מהרכב אחריי המפקד והגענו לאודיטוריום בו כבר חיכתה מישהי שהציגה את עצמה כרכזת חברתית או משהו כזה ואמרה שמתחילים עוד חצי שעה והציעה לנו קפה אך סירבנו בנימוס "תהיו פה עוד 20 דקות אני צריך ללכת רגע" המפקד אמר "טוב אז נשב בחוץ?" טיי שאל ויצאנו החוצה, מצאנו ספסל אז התיישבנו בו "את לחוצה?" טיי שאל והנהנתי "אין לך מה להיות בלחץ את תהיי מצוינת, אנחנו נצליח זה כלום לעומת האימונים זה רק לדבר מול כמה אנשים" "אין כמוך" אמרתי וחיבקתי אותו והוא החזיר חיבוק וכבר היינו צריכים לחזור לאודיטורים, עמדנו מאחורי הקלעים מול המפקד ושלא תחשבו שעכשיו לא צריך את כל הידיים האחורי הגב וכל זה כי כן צריך "אל תשכחו שאולי אתם כמעט באותו גיל אבל אתם בוגרים יותר ועברתם יותר מרובם" המפקד ניסה לעשות לנו שיחת מוטיבציה ואז שחרר אותנו והלך לשבת עם הקהל ואנחנו עלינו לבמה רואים את כל הנערים מולנו "טוב אז ככה אנחנו נספר לכם קצת על הצבא ועל הפנימיה שלנו ואז תוכלו לשאול שאלות" טיי אמר ורמז לי לדבר "אני רוצה לשתף אתכם במשהו שקרה לי השבוע, כמו שאתם יודעים אנחנו בפנימיה שהיא לא פנימייה צבאית רגילה אלא מכיתה יב' שזו הכיתה שלנו אתה עוד עושה בגרויות אבל תוך כדי מתחיל את הצבא שלך, באחד הימים הייתי צריכה לצאת מהפנימייה ואנחנו אמורים לצאת עם מדים אבל ביקשתי מהמפקד שלי לצאת עם בגדים רגילים, והתשובה שלו איכזבה אותי אבל לא אכזבה ממנו אלא מעצמי, הוא אמר לי שאני צריכה להיות גאה במדים האלו ובמי שאני ובמאיפה שבאתי כי אם לא אז אין לי מה לחפש פה, והוא צודק כי תדמיינו לכם שכולנו היינו מתביישים במדים שלנו הצבא שלנו לא היה חזק כמו שהוא" אמרתי וסיימתי את הנאום שלי וכולם מחאו לי כפיים "אני מסכים עם כל מה שאנה אמרה אני רוצה להוסיף ולומר שהמסלול שלנו מי שלא יודע אנחנו במסלול למפקדים או בכללי פנימייה כזו לא מתאימה לכולם אבל מי שחושב שזה יכול להתאים לו יותר ממוזמן לבוא לראות את הפנימייה או לדבר איתנו, וכמו שאתם רואים צבא או מדים לא מפחידים כמו שזה נשמע" טיי אמר. מי שלא היה על במה כנראה לא ידע אבל אתה לא רואה באמת את הקהל זה נראה כמו גוש שחור אבל שורה ראשונה עוד אפשר לראות ופעם הראשונה מאז שהוא המפקד שלי ראיתי אותו מחייך וחייכתי גם כי כנראה שאנחנו עושים משהו טוב "יש למישהו שאלות?" שאלתי וביקשתי להדליק את האור כדי לראות אם  מישהו מצביע וראיתי כמה מצביעים ובחרתי אחת מהן "אתם זוג? יש לו חברה?" היא שאלה "זה לא הנושא אני מבקש לשאול שאלות רציניות בלבד" טיי אמר ושמחתי שהוא ענה על זה ובחרתי עוד מישהו הפעם בן "מה עושים בצו ראשון?" הוא שאל וענינו לו "מהפנימייה יוצאים עם בגרות מלאה?" עוד מישהו שאל וככה זה המשיך בערך ארבעים דקות ונגמר לנו הזמן "אם מישהו רוצה לדעת עוד משהו אנחנו נהיה פה מסתובבים עד סוף היום" אמרתי וירדנו מהבמה לכיוון הנערים ואז הרגשתי חיבור מאחורי אז הסתובבתי "ליה! מה את עושה פה?" שאלתי "זה הבית ספר שלי ואני ביא' אז.." היא ענתה והתחבקנו שוב "אני יודעת מי אתה" אמרה והצביע על המפקד בלי בושה "אתה חבר של בר אחי, רגע, נזכרתי ירדן, נכון?" היא אמרה ולא ידעתי איך להגיד אבל הוא כבר פתח את זרועותיו אליה "עלאק לא יודעת איך קואים לי" הוא אמר והם צחקו ואני וטיי היינו מעט בשוק "אני יודע מאיפה את מוכרת לי" המפקד אמר לי פתאום "את האחות החדשה של בר" המפקד אמר, רגע עד עשיו הוא לא ידע את זה? טוב נו "נפגש באוטו עוד שעתיים" המפקד אמר ואני וטיי הלכנו לכיוון של הכיתות "האחות החדשה של בר?" טיי שאל והנהנתי "אני אסביר לך בערב" אמרתי לו והוא הנהן והמשכנו ללכת עד שגילינו שכולם עוד בשיעור אז התיישבנו על איזה ספסל ליד הכיתות ונשכבתי מניחה את ראשי על טיי ששיחק לי בשיער "רוצה לספר לי" הוא שאל והתכוון למה שהמפקד אמר הנהנתי, התרוממתי כדי שאני אשב מולו והוא מולי (כל רגל בצד אחר של הספסל)  "טוב אז ככה" אמרתי וסיפרתי לו את כל הסיפור "אל תבכי הם לא שווים את זה" הוא אמר ומחה את דמועותי עם היד שלו, לאט לאט התקרבנו וכשהפנים שלנו קרובות מתמיד "אני לא יכולה" אמרתי והתרחקתי "למה?" "עזוב אני מתוסבכת אתה לא רוצה אותי אתה רוצה מישהי טובה יותר" אמרתי והצלצול קטע אותנו, ילדים יוצאים מהכיתות וכמה מהם ניגשים לדבר איתנו כולל את ליה שמתיישבת לידי, כשכל הילדים הולכים מאיתנו ורק ליה נשארת "אתם חוזרים מחר?" היא שאלה ועניתי לה בכנות שאני לא יודעת אבל מקווה שכן ושאני מאמינה שבכל מקרה בר יצא "אבל בא לי שגם את תצאי" היא אמרה וצחקתי ואמרתי לה שזה לא תלוי בי "טוב אני חייבת ללכת לחברות שלי" היא אמרה חיבקה אותי והלכה משם ואנחנו החלטנו לעשות סיבוב בבית ספר "את יודעת שאף פעם לא ראיתי כיתת כימיה? בואי נכנס לראות אותם עושים ניסויים" טיי אמר והסכמתי, נכנסנו לכיתה שלצערינו הייתה ריקה, "איזה סתומים אנחנו, הפסקה עכשיו" אמרתי ובאנו לצאת והדלת הייתה נעולה "פאק מה עושים עוד עשר דקות אנחנו צריכים להיות באוטו" אמרתי בלחץ "בטח יהיה פה שיעור עוד מעט ויפתחו לנו" טיי אמר ברוגע שאופייני לו והתיישנו שם על הכיסאות הגבוהים. "טיי נו עברה חצי שעה לא יהיה פה עוד שיעור היום" " טוב בואי נחפש מה יכול לעזור לנו" הוא אמר והתחלנו לפתוח ארונות עד שבאחד מהם היה טלפון כזה כמו של בית "למי להתקשר?" שאלתי "עזוב אני יודעת", צליל חיוג ואחריו עוד כמה "הלו?" שמעתי את קולו של בר "בר זאת אנה תקשיב אנחנו נסענו להרצאה בבית ספר וננעלנו באחד הכיתות תתקשר למפקד שלנו תגיד לו שיבוא לפתוח לנו" אמרתי והוא אמר שיעשה זאת וניתק, אחרי כמה דקות הדלת נפתחה והמפקד עמד שם רותח מעצבים "מה לעזאזל נראה לכם?" הוא צעק עלינו "המפקד זה לא אשמתינו הדלת פשוט ננעלה עלינו" טיי אמר מגן עלינו "ומי נתן לכם אישור להכנס לפה בכלל ואני עוד חשבתי לתת לכם לצאת מוקדם הביתה, עופו לאוטו" הוא המשיך לצעוק עלינו וכל מה שאני מתרכזת בו הוא לא לבכות, אנחנו הלכנו שותקים בדרך לאוטו תוך כדי לא יתעצבן יותר ממה שהוא כבר, בדרך אני מבינה שהדמעות כבר יורדות, אנחנו נכנסים לאוטו הפעם שנינו יושבים מאחורה, טיי שם לב שאני בוכה אבל לא רצינו לדבר כדי לא לעצבן את המפקד שנראה כאילו נכנס בו איזה משהו, התחלנו את הנסיעה והנחתי את ראשי על טיי "שבו יפה" המפקד אמר וקמתי מטיי, אחרי נסיעה שהרגישה ארוכה מידי הגענו לפנימיה "לכו להחליף מדים לבואו לרחבה יש לכם 10 דקות" המפקד אמר ורצנו לחדרים החלפנו מדים וחזרנו לרחבה "איחרתם, 3 סיבובי ריצה 50 סקוואט 50 ג'אמפינג'אק, צאו" הוא אמר בקשיחות ויצאנו, אחרי חצי שעה בערך סיימנו הכל "אתם נשארים שבת, משוחררים" הוא אמר, השעה 18:09 בערב אז הלכנו לאכול יודעים שכולם יבואו רק עוד שעה בערך אבל לא אכלנו כל היום "תאכלי" "אני לא רעבה" "לא אכלת כל היום" "לא ר-ע-ב-ה שחרר"אמרתי לו ושם נגמרה השיחה, "למה בכית היום באוטו?" טיי שאל אחרי כמה דקות של שקט "אני לא יכולה שצועקים עלי זה מזכיר לי את ההורים שלי" עניתי בקצרה "טוב נו לפחות אנחנו נשארים יחד" הוא אמר בחיוך וחייכתי אליו בחזרה "נראלי אני הולכת לישון נפגש מחר" אמרתי לטיי התחבקנו וכל אחד הלך לחדרו, כשהגעתי לחדר התקלחתי שמתי פיג'מה ושמעתי את הדלת נפתחת "איך היה היום?" שמעתי את בר "מזעזע, אני נשארת שבת" אמרתי לו "למה? מה קרה?" הוא שאל "בהתחלה היה מצוין ההרצאה הלכה טוב ודיברנו עם ילדים שם ואז נכנסנו לאיזה כיתה סתם כדי לראות וננעלנו שם ואיחרנו למפקד ואז הוא התחיל לצעוק עלינו וכשחזרנו עשה לנו אימון מוות ואמר שאנחנו נשארים שבת" סיפרתי לו בקצרה "איך תמיד את מסתבכת?" הוא אמר מגחך "אני פגשתי היום את ליה זה היה בבית ספר שלה והיא ביקשה שאני אבוא לשבת" אמרתי לו בקול רועד "הכל בסדר היא תבין" "בטוח?" "בטוח" הוא אמר ויצא מהחדר ואני נרדמתי לאחר שקראתי הודעה מנועה ששיחררו אותם מוקדם הביתה.

*בוקר שישי 7:00*

אני וטיי עומדים מול המפקד שמסביר את התרגילים שאנחנו אמורים לעשות אבל אני ממש לא מרוכזת אני רק חושבת על זה שכשהייתי נשארת עם בר זה היה כיף לא רק כי היינו זוג אלא פשוט היה כיף ועכשיו אני פשוט רוצה לעוף מפה, שלא תבינו לא נכון, אני מתה על טיי אבל אני רוצה להיות בבית עם ליה בר ואליס, "אנה" שמעתי צעקה "מה" עניתי בחולשה "הכל טוב?" טיי שאל למרות שאסור לדבר עכשיו "כן, כן" עניתי והתחלנו לרוץ אחרי סיבוב אחד התחלתי להיות מסוחררת אבל לא נורא אני חייבת להמשיך, לפתע אני שומעת בום ומרגישה מכה בראש ורואה שחור....