ניקו די אנג'לו

עמוד 1

היי אני ניקו אתם בטח מכירים אותי ואם שכחתם אני אזכיר לכם. סולאנג'לו כך קראו לי ולוויל, אבל וויל מת כן זה קשה ועצוב אני לא רוצה לספר לכם מה קרה כי אני אבכה אבל אתם תדעו כי אני חולם על זה כל לילה וחושב על זה הרבה. בכל אופן התרחקתי מהמחנה התרחקתי מהזיכרונות התרחקתי מהכל עברתי למדינה אחרת לעיר אחרת האמת שזאת עיירה בשם פורקס שבמדינת וושינגטון קר שם, בקושי יש שמש וזה בדיוק בשבילי. אני לא אוהב את השמש זה מזכיר לי יותר מדי את וויל.
אבא(האדס)שלי כבר רשם אותי לבית הספר פה אחרי הרבה שכנועים שלי הוא רשם אותי לשם כרגע יש פה חופש ואז ממשיכים הלימודים כן אני מתחיל באמצע השנה אבל לא באמת איכפת לי. כרגע  אני בבית שלי כן יש לי פה בית עם חצר גדולה זה הבית הכי גדול שיש בעיירה הזאת. אני בכל יום מתאמן אם החרב ועושה אימונים לגוף כדי להמשיך להראות טוב כמו שוויל אהב אותי בפעם האחרונה שזימנתי את הרוח שלו הוא התעצבן שלא אכלתי והפסקתי להתאמן אז בשבילו חזרתי להתאמן ולאכול כמו פעם. אני כבר חודש מתאמן ואוכל האמת שדי משעמם פה אני מכיר את כל העיירה בעל פה כי עשיתי סיבוב בעיירה אני יודע שנשאר לי עוד שבוע בבית עד שיגמר החופשה של המחצית החלטתי לחשוב מה לעשות בבית הספר עד עכשיו לא חשבתי על זה אני לא אוהב להיראות בציבור כבר ארבעה חודשים בערך בקושי אנשים ראו אותי ועכשיו הרבה ילדים יראו אותי אני אזדקק לדבר איתם כנראה אבל אני מעדיף להישאר בשקט לא לדבר להישאר נחבא אל הכלים כמו שאומרים אני לא רוצה לדבר אם אף אחד זה יהיה הכי טוב לכולם.  זה מה שהחלטתי אחרי זה הכנתי לעצמי תיק אם הציוד לאחרי החופש כן אבא שלי שיכנע אותם כבר לתת לו את המערכת שעות ועשה את כל מה שצריך ואני מודה לו על כך, ככה יהיה לי פחות אנשים לדבר איתם יצאתי החוצה ליער ועשיתי בור באדמה וזימנתי את הרוח של וויל וסיפרתי לו על מה שעבר עלי ושאני מפחד וכמובן שגם בכיתי איך אפשר שלא? כמובן שוויל הרגיע אותי ואמר שהכל יהיה בסדר ושאני צריך להמשיך הלאה מימנו אבל הוא ידע שאני לא יכול ושגם כמעט מתתי מיד אחריו אבל ביגלל החצויים זה לא קרה. חזרתי הביתה והחלטתי לישון את כל השבוע הזה אז נירדמתי וכמובן ששוב חלמתי על החלום הזה. בחלום: "וויל אני אוהב אותך." "אני גם אוהב אותך ניקו, אני לא יעזוב אותך אף פעם." "אני מקווה בשבילך שלא, בייבי." "אני נשבע בנהר סטיקס שאני אשאר איתך לנצח ניקו די אנג'לו", וויל התקרב ואז נישק אותי והחזרתי לו נשיקה ואז נישמעה צעקה קמנו בימהירות פתחתי את הדלת של הביתן וראיתי שבמחנה יש מלא מפלצות הוצאתי את החרב שלי וניכנסתי לקרב להגן על המחנה ראיתי את וויל מתפל בפצועים ונלחם גם במיפלצות אני גאה בו מזל שהאמנתי אותו איך להילחם אומנם לקח לו חמישה חודשים אבל הוא יודע מעולה להילחם, הרגתי המון מיפלצות עד שלא נישארה מפלצת אחת חייה חיפשתי את וויל וראיתי אותו שוכב על הקרקע דם מסביבו רצתי אליו וקראתי לו וויל וויל תישאר חיי ניסיתי לעצור לו את הדימום מהחזה אבל זה לא עזר וויל פקח עיניים ותפס בידי ואמר לי אני אוהב אותך ניקו די אנג'לו ואני תמיד אוהב אותך אבל אני גוסס ואני לא אצליח לחיות אני אמות ואתה תישאר חיי ותמשיך הלאה תשכח אותי ותמצא לך חבר חדש ואני אמרתי לו רק אני אוהב אותך וויל ואני בחיים לא אשכח אותך ואמשיך הלאה. התעוררתי במהרה ונזכרתי באותו יום שזה קרה הוצאתי את חרבי אחרי שהוא מת ואמרתי אני מצטרף אליך וויל דחפתי את החרב שלי לתוך החזה שלי והרגשתי דם לא היה אכפת לי הכנסתי אותה עד הסוף אני שמעתי מישהו קורא לי ולא היה אכפת לי רק נישכבתי על הצד נותן לדם לזרום שוכב ליד וויל עוצם עיניים ורוצה למות ביחד איתו, שמעתי צעקות ידעתי שזה פרסי צועק לקרוא לכירון מהר שמעתי אנשים רצים לא היה אכפת לי, פרסי ניער אותי ואמר ניקו ניקו תגיד לי שאתה חיי שמעתי קול פרסות וידעתי שזה כירון לא היה אכפת לי, כירון הגיע ואיתו אנבת' הם בדקו את הגופה של וויל וראו שהיא מתה ואז בדקו את הדופק שלי וגילו שהוא חלש מאוד אנבת' ופרסי הרימו אותי לביתן אפולו למרפאה אני לא רציתי שיטפלו בי רציתי למות ביחד עם אהובי וויל החיים שלי לא שווים בלעדיו, הוא נתן לי תקווה בחיים. נרדמתי כאשר התעוררתי גיליתי שהחרב שלי לא בתוך הגוף שלי אלה מושענת על הקיר ושגופי החלים קמתי מהמיטה בימהירות הולך לחרבי מרים אותה ומחבן ללב שלי ובידיוק באותו הרגע הגיע בן אפולו וראה את המחזה והיה המום ואז הוא התחיל לצרוח עלי תעזוב את החרב ניקו אתה צריך לחזור למיטה אתה לא קשיר כדי לעמוד ועוד כל מיני שטויות של רופאים אז החלטתי ליקטוע אותו ואמרתי לו רק לוויל אני מרשה להגיד לי מה לעשות הוא הרופא שלי כך הוא נהג להגיד לי והוא לא רק הרופא שלי אלה גם הבן זוג שלי ועכשיו הוא איננו הוא מת ואני מצטרף אליו ולא אכפת לי מה תגיד אני רוצה להישאר עם וויל לנצח וזה אומר שאני הולך למות החדרתי קצת את החרב שלי עד שירד לי דם וראיתי אותו מתקרב בזהירות ואז גיחכתי ואמרתי לו אתה לא מתקרב יותר הוצאתי שלדים מהאדמה ואמרתי להם תשמרו עליו שלא יגיע אלי ותילחמו בכל מי שינסה להגיע אלי לא משנה מה הם אומרים לכם אל תיתנו להם להגיע אלי תפצעו אותם אם צריך אבל לא להרוג אותם אמרתי לשלדים שהוצאתי והאמת שהוצאתי המון שיש שם לפחות 100 שלדים אם לא יותר ואז פניתי אל החצוי ואמרתי לו אני לא יודע מה תעשה עכשיו אבל אני הולך למות ולהצתרף לוויל אז להיתראות עשיתי לעצמי חתך עמוק ממותן אחת עד לשניה ואז עשיתי לעצמי חתכים בידיים כי ככה יזרום יותר דם וכך אמות מהר יותר חתכתי לעצמי את הצוואר קצת ואז הכנסתי את החרב שלי לטוח הלב איפה שהיא הייתה קודם נזל מימני הרבה דם על הריצפה והחצוי שלא ידעתי לשמו ראה את הכל הוא לא היה רגיל לזה נכון שהוא בן אפולו והוא רופא אבל הוא אף פעם לא ראה חצויים שחותכים את עצמם ואז מכניסים ללב שלהם חרב סתיגאי שהורגת רק שאותי היא הורגת יותר לאט לעזאזל בכל אופן אז החצוי היה בהלם מוחלט כן אף אחד מהחצויים לא ראה דבר כזה חוץ מוויל הוא היחידי שתיפל בי והוא היחידי שראה את זה ולא היה מזועזע, אחרי שהוא יצא מההלם הוא רץ ליקרוא לכירון כשהם חזרו כמובן שגם פרסי אנבת' ג'ייסון פרנק וריינה ששהו במחנה הגיעו כדי לדעת מה קרה הם ראו את השלדים ואז את הגופה שלי ושאלו את החצוי מה קורה כאן כמובן שהוא סיפר הכל לפרטי פרטים מה קרה בלי להחמיץ שום דבר ואני כמובן כבר הייתי מטושתש ואז היתחיל הקרב שלהם נגד השלדים שלי ופה כבר היתעלפתי מאיבוד דם.
התעוררתי שוב וגיליתי שאני לא מת הסתכלתי סביב וראיתי את פרסי יושב לידי ישן אז הבנתי שהם ניצחו את השלדים שלי והצילו אותי הייתי בשקט כדי לא להעיר את פרסי, הסתכלתי מסביב ולא ראיתי את החרב שלי כנראה הבינו שצריך להרחיק אותה ממני היה חשוך יחסית בחדר אז זה נתן לי יתרון לעשות מסע צללים וכבר גיבשתי תוכנית מה לעשות. עשיתי מסע צללים לביתן שלי הסתכלתי מסביב וראיתי שאין שם אף אחד אז לקחתי את שני הסכינים שהחבאתי ועשיתי מסע צללים ליער הייתי רחוק מאוד מהמחנה הייתי עמוק מאוד ביער וזה היה מעולה המשכתי ללכת עוד הרבה ואז עצרתי ועשיתי חתכים בכל גופי אם אחד הסכינים שלקחתי מהביתן כל גופי דימם וזה היה טוב כי אלה חתכים עמוקים, אחרי זה לקחתי הת הסכין והכנסתי אותה לרגל שלי כבר לא הרגשתי כאב הרגשתי שאני כבר לא בטוח הגוף שלי ראיתי את עצמי לוקח את הסכין השנייה ומכניס אותה ללב שלי עד הסוף ואז מתמוטט על האדמה ביער. ראיתי את פרסי מתעורר במהרה וראה שהמיטה רקה הוא החל לחפש אותי ורץ לבניין הראשי ליקרוא לכירון ואני יודעתי שלא ימצאו אותי כי כרגע גופי גוסס והסיכויים שמצאו אותי קלושים. פרסי רץ לקרוא לאנבת' וסיפר למה מה קרה אנבת' אמרה לפרסי להעיר את ריינה ג'ייסון ופרנק כדי שיעזרו לחפש את ניקו פרסי העיר את כל השלושה וסיפר מה קרה ואנבת' הוסיפה שהיא חושבת שניקו ביער כל אחד הלך ליער אבל כירון ידע שצריך את העזרה של כל החניכים אז בזמן שכל החמישה יצאו ליער כירון העיר חניכים ואמר להם להצטרף לחיפושים אחרי ניקו. בסוף מצאו את ניקו מעולף וכמעט מת ניקו ידע שהוא צריך רק עוד חמש דקות כדי למות אבל לפיו נכנס אמברוסיה ונקטר ובני אפולו התחילו לרפא אותו וחיכו שיקום כל חניכי המחנה היו במקום וצפו במחזה לראות מה יקרה אפילו כירון חיכה ולא אמר דבר. אחד מבני אפולו אמר שהוא יחייה אבל הוא צריך לנוח ושהוא אמור לקום רק מחר בבוקר כירון הינהן ואמר צריך להרים אותו למרפאה ושמישהו ישמור עליו כשהוא ישן כדי שלא יקרה מצב שבוא הוא גוסס בן אפולו הינהן ואמר טוב אתה ואתה תעזרו לי להרים אותו ואז ניקו פתח עיניים ואמר אתם לא נוגעים בי והתיישב במהירות כל העניינים הסתכלו עליו והיו המומות אפילו כירון היה המום ואז בן אפולו אותו אחד שדיבר אם כירון אמר אתה אמור להיות מורדם עכשיו ולקום רק מחר בבוקר זה לא הגיוני,ניקו גיחך אליו ואמר זה הגיוני אילו הייתם מכירים אותי הייתה מבין שאני עושה את הבלתי אפשרי אבל אף אחד לא ידע זאת חוץ מוויל שהיה הרופא הפרטי שלי וגם הבן זוג שלי אבל בכל אופן הוא זה שטיפל בי בכל פעם שנפצעתי או שחתכתי את עצמי וויל הוא זה שעזר לי להישאר בחיים הוא ידע שיש לי מחשבות אובדניות אבל הוא בכל זאת רצה אותי ואהב אותי ובזכותו הבנתי שלחיים יש משמעות התמסרתי אליו נתתי לו כל מה שרצה והוא רצה רק שני דברים אחד זה שאוהב אותו וזה הוא קיבל לפני שביקש נתתי לו את הלב שלי, הדבר השני שהוא ביקש זה ללמוד להילחם בחרב ואתם יודעים מה? לימדתי אותו לעשות את זה לקח לו רק חמישה חודשים אבל הוא היה מעולה בזה כאילו נולד להילחם ולא להיות רופא אבל עכשיו תראו איפה הוא, הוא באדמה למטה אין מי שיתן לי אהבה כי אף חצוי פה או לא ידע על קיומי או פשוט שנה או נרתע ממני כי אני בן האדס אל השאול אז לא צריך להכיר את הבן אדם מספיק האל שהוא מייצג מספיק לדעת מה ההורה שלו כדי לדעת מי הוא אבל זה לא נכון כי אני לא דומה כל כך לאבא שלי אני בן אדם משל עצמו אבל תחשבו מה שתחשבו אני רוצה למות ולהצתרף לוויל החצוי היחיד שהבין אותי יותר טוב הכל אחד מכם, אתם יודעים מה וויל צדק כל הדרך שאמר לי משפט כזה עזוב את החצויים האלה הם סתם פראיירים שהם לא רוצים לדבר איתך אתה שווה את זה הם אפילו לא רואים כמה שאתה מדהים.(מיקה זה המשפט שלך) הוא צדק בזה ועכשיו חצויים נכבדים תנו לי למות בשקט הוצאתי את הסכין השלישית שלקחתי מהביתן כן היו לי המון סכינים בביתן כי תמיד רציתי לחתוך ווויל תמיד היה לוקח לי את הסכין אז היו לי מלא סכינים בביתן. לקחתי את הסכין עשיתי לעצמי חתכים בגופי והפעם מאוד עמוקים חתך על חתך כל גופי היה חתכים בכל מקום וירד מלא דם ואז הכנסתי את הסכין לחזה שלי הוצאתי והכנסתי אותה ככה ארבעה פעמים עד שהשארתי אותה בטוח גופי. החצויים עדיין היו בהלם ממה שאמרתי ומעשי היה להם יותר מדי לעקל ולי היה זמן לדמם למוות. ראשי היסתחרר והתעלפתי שוב כבר פעם שלישית בטוח יומיים וואו.

שוב היסתכלי על הכל מלמעלה זה היה קצת מוזר אבל לא אתלונן על זה בכל אופן מה שקרה זה שאנבת' ופרסי התעוררו ראשונים מההלם אחריהם שאר החצויים וכירון, הם ניסו לעצור את הדימום אבל כל גופי דימם כך שלא הצליחו ואני חשבתי לעצמי יופי וויל אני בדרך אלייך רק תחכה לי. הרימו אותי למרפאה ושם נתנו לי אמברוסיה ונקטר וניקו לי את הפצעים והחתכים וכמובן שהם הוציאו לי את הסכין מהלב אבל הם לא יודעים שככול שמקבלים יותר "חורים" או דימומים בלב מתים מהר יותר אתם בטח רוצים לדעת איך אני יודע את זה אז אני אגיד לכם וויל היקר אמר לי את זה אבל הם היו עסוקים בלהשאר אותי חיי ולא נראה שהיה איכפת להם