The Lion's Den ( Hebrew )

6

״אל תדאג״ אני מנסה להגיד לילד שלא מפסיק לדמם מולי בפעם המאה.

אבל הוא לא נרגע,
הוא מתיישב למרות שהוא אמור לשכב ומיד מקבל סחרחורת,

אני עוזר לו לחזור ולשכב.

״ אתה לא נורמלי! פשוט לא נורמלי! אתה מת.
אתה הולך למות.
אתה הולך פשוט למות לפני שהשנה תסתיים״ הוא בפאניקה.
אבל בפנים אני לא חושב שזה רעיון רע.

״ אני בחרתי להגיב ולמחות נגדו, תרגע, אני אתמודד עם התוצאות״ אני מבטיח לו והוא נראה מזועזע יותר מרגע לרגע.

״אני לא רוצה לאבד את החבר היחיד שיש לי״ הוא אומר ביאוש, מתחיל לבכות לאחר מכן.

אני קופא, לא יודע מה לעשות ומנסה להחזיק בידו ולנחם אותו עד כמה שאני יודע..

״הכול בסדר, אתה לא תאבד שום דבר.. רק תתעסק בלימודים שלך.. גם ככה לא באתי לפה מרצוני״ אני טופח על ידו בנסיון להרגיע אותו.

״איך יכולת? אתה יודע למי דיברת? אתה יודע מה עשית?״ הוא עדין נסער, זז בלי הפסקה וממשיך לאבד דם.
״תרגע או שאתה באמת תתחיל לאבד יותר מידי דם״ אני מזהיר אבל זה עובר לידו.

״ זה היה ראיון קלייב.
הוא הגורם לכול הדבר הזה.
אחותו הגדולה מנהלת את הפנמייה הזאת ואמא שלו מנהלת עסקי הוצאה לאור, עטי יוקרה, מכר יצירות אומנות..
אבא שלו מנהל חברה שבערך קנתה כבר חצי עולם.
הוא היורש של כול זה וכנראה יותר ממה שאני יודע ואתה יצאת נגדו.

נגד הפוץ העשיר, האגרסיבי המפונק שגורם לכולם לעשות הכול בדרך שלו״ הוא מסביר לי בסערת רגשות ואני שותק, לא יודע איך לגרום לזה להישמע פחות רע.

הוא ממשיך לצעוק עלי ונראה שהוא ממש מבוהל.
זה נמשך ככה למשך עשר דקות ארוכות שבהן אין לי מושג מה לעשות כדי לגרום לו להירגע.

ובסוף הוא מתעלף, נייר ספוג מדם נשמט בידיו ודם ממשיך לזרום מאפו, מחתים את בגדיו ואת המיטה שעליה הוא שוכב.

אני רץ מיד להביא טישו וקרח,

צובט את אפו ומרים את ראשו מעלה,מנסה לעצור את הדימום, מניח קרח על אפו בניסיון להאט את הזרימה.

ואז האחות נכנסת, בדיוק בזמן-
היא ניגשת אליו בבהלה ובודקת סימנים חיוניים.

למזלי, הוא לא התעלף מאיבוד דם, אלה מסטרס- והוא פשוט יצטרך לנוח בחדר הזה עד הערב כדי שיהיה בהשגחה -
עד שיהיו בטוחים שהוא בסדר כמובן.

אז אני משאיר אותו שם והולך לחדר שלי,
מבולבל, מבוהל, חסר כל ידיעה לגבי מה שהולך לקרות בעתיד הקרוב, כלומר,
החל ממחר.

—————————————

מבטאים את השם ראיון - Raion.