״אתה יכול לחזור להיות חצוף ומרוחק מחר, תשכב איתי במיטה ותתחמם״. ראיון מתיישב מולי במיטה שלו ומביט בפניי בדאגה.
אני מחייך חיוך עקום, מרכין את עצמי לכיוונו בעודי יושב ישיבה מזרחית ומסיים עם ידי כרוכות סביב מותניו וראשי על רגלו.
״תודה״ אני לוחש בעייפות, נשאר ככה לכמה רגעים לפני שאני מתיישר.
״אתה לא רעב?״ ראיון שואל ואני מביט בו בהרגשה מוזרה.
״לא, אני רק רוצה לישון״ אני עונה חרישית.
ראיון מהנהן אליי בחיוך, נשכב איתי במיטה הגדולה שלו ומביט בי.
אני שוכב על הגב והוא מימין על הצד, לכיווני.
״היית בודד?״ הוא לוחש בשאלה.
״אתה רוצה לספר לי למה ברחת?״ הוא לוחש, מלטף את ראשי בעדינות ומביט בי במבט רך.
אני בוחן את פניו בדממה, מהסס.
״אני לא רוצה ללכת לפי התכניות של אבא שלי, זה הכל״ אני ממלמל, מרגיש לא בטוח לשתף אותו לגמרי.
ראיון נאנח.
״ עיניים עצובות כמו שלך, הן לעולם לא עצובות כל כך מסיבה כזאת...
זה בסדר אם אתה לא רוצה לשתף אותי.. אתה יכול להגיד״ לא נראה שראיון נעלב- הוא ממשיך ללטף אותי ולהביט בי.
״ אני משתדל לא לחטט, אבל התגעגעתי אליך מאוד, ואני מפחד שבאמת תעלם שוב...
היה לי קשה בלעדיך״ ראיון לוחש לי ברוגע, עיניו נהפכו לכאובות ואני הבטתי בו בעצב.
״אני מצטער..״ אני אומר בכנות, לא יודע למה אני מרגיש רע בגללו.
״אין לך על מה, אני לא מבין אותך עדין, אני אחכה שתיפתח אליי.
אבל עד אז.. אני מקווה שתחליט להישאר״ ראיון מכניס יד אחת מתחת לראשי ומושך אותי אליו, כשראשי מול חזו.
״לך לישון, מון, אתה עובר זמנים קשים״ הוא מבקש, מחבק אותי אליו ואני נושם עמוק, מקשיב לכולו ומחבק אותו חזרה, מתנחם בחום שלו ובליטופים.
מתנחם בנשימות שלו ובדפיקות הלב שלו.
אני מרגיש כל כך בטוח שבא לי לבכות שוב.
״אולי אני באמת אשאר איתך..״ אני ממלמל בעייפות,
נרדם במהירות.
——————
בבוקר אני קם מאוחר, ראיון יושב לידי וקורא ספר ואני מביט למעלה אליו ובוחן אותו.
הוא עשה לי חיים קשים ואני החזרתי באותו המטבע..
אבל הזמן הזה לבד, ואז החזרה לפה.. לידו.. ההרגשה הכל כך בטוחה הזאת שנעלמה כשאמא שלי נפטרה וחזרה עכשיו כשאני איתו...
זה גורם לרגשות שלי להשתנות ואני יכול להרגיש את זה קורה.
זה ידפוק לי את התכניות לצאת מפה.
אבל אולי כדאי שאשאר?
ומה אם זה לא יחזיק בינינו?
ואולי אני צריך לתת לזמן להראות לי מה יקרה?
אבל אם הוא יתאהב בי ואני לא ארצה את זה אני אשבור לו את הלב...
אני מרים ידיים אל פני ומשפשף את עיניי בכריות ידי, מתיישב וצופה בראיון מחייך אליי.
״יש לך אוכל למטה אם אתה רוצה, תרגיש חופשי ללכת לאכול עם טומי אם אתה מרגיש לא בנוח״ ראיון מדבר ברכות, מעביר ליטוף על ראשי לפני שהוא חוזר לספר ואני מהנהן,
שם את המעיל והנעליים ויוצא ,
אני צריך זמן לחשוב..
אני ממש מבולבל.
YOU ARE READING
The Lion's Den ( Hebrew )
Romanceראיון אוהב את הפה החצוף של הילד החדש בפנימייה שלו- מון. הוא רק לא מבין עד כמה, וצריך לקוות בשבילו שיבין מה הוא מרגיש- כי הזמן שלו אוזל.
