נ.מ של ראיון:
מון היה תחת הרבה לחץ, כל כך הרבה, שלא ידעתי איך להגיד לו שההורים שלי מתים לפגוש אותו.
ישבתי עכשיו כמו כמעט כל בוקר עם ההורים שלי ואחי הקטן סביב השולחן והם שאלו עליו, מתי הוא יבוא ומתי יוכלו להיפגש..
"הוא לא במקום טוב כרגע, זה יקח זמן..הוא מתמודד עם הרבה דברים.."אני אומר לאמא שלי בקול מובס.
בשלב הזה, אחרי שבטעות שמעתי את השיחה שלו עם אבא שלו, אחרי כל מה שהוא עבר, אחרי שהוא חזר ואז הבין את האמת עליי..
אני מבין איך הוא מרגיש עד כדי כך שגם אני מדוכדך מידי בשביל לדבר יותר מידי.
"מה קורה ריי? נראה שמאז שהוא חזר הכל נהיה יותר גרוע.. חשבתי שאתם מתקרבים.." אבא שלי מניח את הסכו"ם שלו, מביט בי בדאגה.
"הוא לא סומך על אף אחד כרגע, אבא שלו לא ממש מסתדר איתו והוא מרגיש כלוא בתוך המערכת יחסים איתי..
הוא ממש רצה לצאת מפה, הוא רצה ללכת נגד כל מה שאבא שלו תכנן בשבילו אבל עכשיו די איבד את התקווה שלו.
רון וטומי מאוד שונים ממני וממון.
טומי אוהב את היחס של רון אליו, הוא במקום יותר טוב בחיים שלו בשביל להכיל אותי ואת רון.
אבל מון אבוד, ואני לא יודע איך לעזור לו.
הוא מרגיש שהכול נגדו כרגע.. ואני מבין אותו.
זה קשה, התהליך הזה יהיה לו קשה במיוחד כי הוא נפש חופשיה... הוא לא אוהב שאומרים לו איך לחיות ואיך להרגיש..." אני מרגיש כאילו בא לי לבכות.
אני יכול להבין את חוסר האונים.
אבא ואמא שלי מחליפים מבטים ביניהם, נראים מודאגים.
"מה עם אמא שלו? הוא לגמרי לבד בכול הבלגן הזה?" אמא שלי מביטה בי במצח מקומט.
"אמא שלו נפטרה.." שכחתי לספר להם את זה..
" ילד מסכן.." אבא שלי ממלמל, נאנח ושוקע במחשבות, נראה שהוא מנסה למצוא פתרון.
"אני לא יודע מה לעשות כדי לעזור לו.. הוא תמיד היה סגור ומעולם לא אהב לשתף את הרגשות שלו..
אני לא יודע איך לפנות אליו.." אני נשען אחורה בתסכול, התוכנית היחידה כרגע בראש שלי זה להיות חם ומציק כמה שאפשר- עד שאני אדע שהוא קצת יותר רגוע ואתן לו ספייס.
--------
כשנכנסתי לקפיטריה, מון ישב עם טומי ורון, וזה כבר גרם לי להרגיש יותר טוב.
גם אם אני לא האדם האהוב עליו כרגע- הוא עדין לפחות מבין מה יהיה עכשיו הכי טוב בשבילו..
YOU ARE READING
The Lion's Den ( Hebrew )
Romantikראיון אוהב את הפה החצוף של הילד החדש בפנימייה שלו- מון. הוא רק לא מבין עד כמה, וצריך לקוות בשבילו שיבין מה הוא מרגיש- כי הזמן שלו אוזל.
