היום אני ורון הגענו לדייט הרביעי שלנו..
הדייט שבו הוא הבטיח לספר לי מה שהוא גדול או שאות דומה.
הוא נראה לחוץ, מה שבלבל אותי..
אבל נשארתי שקט ונתתי לו זמן.
״טומי?״ הוא מלמל ואני הסתכלתי עליו בשאלה.
״ראית פעם דימדומים?״ הוא שואל ואני מחייך אליו בבלבול, מהנהן.
״הייתי טים ג׳ייקוב״ אני עונה בחיוך.
״אתה יודע.. איש הזאב..״אני מביט בו בנסיון לראות אם הוא מבין על מה אני מדבר והוא מהנהן.
״ומה אם זה היה דבר אמיתי?״ הוא מביט בי ואני מקבל הרגשה מוזרה.
״אז היו לי הרבה שאלות״ אני עונה בקלילות, מסתכל סביב.
״ואם אני אגיד לך שזה חלק ממני?״ הוא שואל ואני מרים אליו מבט שואל.
״אני יצור על טבעי.. טום-טום״ הוא נאנח.
״זה הסוד שלי..״ הוא לוחש בראש מושפל ואני מביט בו בזהירות, אבל לא מופתע.
״בגלל זה יש לך ולראיון עיגולים זהובים מסביב לאישונים?״ אני שואל והוא מרים מבט בהלם, נראה מבולבל.
״איך אתה..״ הוא לוחש ואני פולט צחקוק קטן.
״תוכיח לי שאתה דובר אמת ואז אני אגיד לך איך״ אני מרים אליו גבות והוא נראה אבוד, מהנהן באטיות ומתחיל להוריד בגדים.
אני לוקח לו את החולצה ומסתיר את כל מה שמהסנטר שלו ומטה, מביט בו בסקפטיות, אבל קצת נבהל כשאני רואה אותו משתנה לאט.
יש קול פיצוח של עצמות, והנשימות שלו הופכות לקולות מפלצתיים..
ותוך דקה בדיוק עומד מולי זאב אפור גדול שמביט בי בעיניים החומות עם העיגולים הזהובים סביב האישונים כמו של בן.
אני עוצר,
לא יודע למה אני כל כך רגוע..
אולי באמת הפכתי להיות אמיץ?
אני מתקדם אליו לאט ומניח יד על הפרווה שלו בראש.
ורק כשהוא נשען למגע שלי, אני נרגע.
פתאום מבין כמה השתנתי מאז שהתחלנו לדבר אחד עם השני.
אני מוריד את ידי ממנו ומביט בו מרים אלי מבט בעיני הזאב הגדולות שלו,
צופה ביצור לפני שפליאה ופחד.
״העובדה שכולם שפוטים שלכם בבית הספר הייתה לי מוזרה.. אתם לא כאלה כריזמטיים לדעתי״ אני מתבדח, צופה בזאב מסתכל עליי.
״הכנוניה של שלושתכם תמיד נראתה מוזרה.
תמיד הייתם נראים יוצאי דופן וקצת יותר טובים מדי טובים בשביל להיות אמיתיים.. לפחות בעיניי אחרים..
אני יכול להבין..״ אני מביט לזאב בעיניים, שמנער את ראשו לצדדים ובאטיות הופך לזרה לרון העירום.
כמובן שאני מסתובב בזמן.. לא עד כדי כך סקרן..
״ איך שמת לב לזה בכלל? למה אתה כל כך רגוע?
אני רשמית מבולבל ממך״ רון לוקח ממני את החולצה שלו ולובש אותה, מביט בי בשאלה.
״אני לא יודע למה קל לי לקבל את זה.. אבל האמת היא שאני תמיד אצרתי למון שאתם יוצאים בימים ספציפיים לחופשות ביחד, והציות של שאר האנשים בבית הספר מוזר.. והעיניים התואמות שלכם..
זה פשוט מסתדר אני מניח...״ אני מושך בכתפיי.
_____________
אני מה זה מצטערת על הדממה, לא רציתי לחפור לכן בקיר שלי אבל בכללי סיימתי סמסטר א כסטודנטית ןהיו לי מלאאא עבודות.
אוף, סורי, אשתדל להעלות יותר עכשיו.
אוהבת♥️
YOU ARE READING
The Lion's Den ( Hebrew )
Romanceראיון אוהב את הפה החצוף של הילד החדש בפנימייה שלו- מון. הוא רק לא מבין עד כמה, וצריך לקוות בשבילו שיבין מה הוא מרגיש- כי הזמן שלו אוזל.
