בחלוף הזמן מון למד לקבל את ראיון- זה לקח קצת זמן אבל ראיון הרגיש שזה היה שווה הכול.
טומי ומון הרגישו בבית במשפחות החדשות שלהם- אמא ואבא של רון אימצו את טומי לגמרי והתאהבו בו כמעט כמו הבן שלהם, וההורים של ראיון אהבו את מון כמו הבן שלהם גם הם- מון היה יכול להרגיש את זה לגמרי במיוחד עכשיו כשהם חזרו מטיול בלונדון.
הם הביאו לו ולראיון צעיפים של הארי פוטר- לראיון צעיף גריפינדור ולמון את של רייבנקלו.
"תודה לכם.." מון חייך אל ההורים המחויכים, מחבק אותם בהכרת תודה.
"בשמחה, מותק... רצינו לחזור עם מתנות אבל לא ידענו מה תאהב אז הבאנו את זה עד לטיסה הבאה.." אמא של ראיון מתיישבת על הספה ליד בעלה ומניחה את ידה על שלו.
"תודה אמא" ראיון מחייך אל אימו בתודה, מחזיק במון משורש כף ידו ומושך אותו איתו לחדר שלהם.
מון הרגיש בנוח עם המשפחה של ראיון מהר כל כך שכשאמא שלו הציעה שיעבור אליהם הוא לא חשב פעמיים- הוא רק לא ידע שראיון מתכנן להם חדר משותף, אבל הסתבר שזה היה רעיון שקירב ביניהם..
זה נתן למון עוד ביטחון ואמון בראיון ועזר להם להתקרב כך שמון נפתח גם לרעיון של להיות יותר מביע חיבה בפומבי.
הוא לא היה בקשר עם אבא שלו, עם זאת.. והרגיש כאילו הוא היה חלום רחוק.
אבא שלו לא בא לחפש אותו שוב, משאיר אותו לבדו... טוב.. לא בדיוק לבד מאחר והוא היה לגמרי תחת כנפיהם של ההורים המלאכים של ראיון.
לא בטוח לגבי הבן הממזר שלהם.
"רציתי לשבת ולשמוע סיפורים מהטיול שלהם" מון מתלונן בטון מתוסכל כשראיון מניח אותו על המיטה ונשכב, מושך אותו לכפיות על המיטה ומכסה אותם בשמיכה.
"הם יאכלו לנו את הראש על זה בארוחת הערב אם נרצה ואם לא בכול מקרה- לפחות אז תשמע את זה שלוש פעמים במקום חמש ביום אחד.." ראיון מלגלג ומון מכה את ידו.
"אל תדבר ככה עליהם, פושטק מפונק שכמוך" הוא מטיף לחבר שלו.
"בסדר, אמא.." ראיון מתלונן ומהדק את חיבוקו סביב בן זוגו, שואף את ריחו בחיוך.
הם שוכבים ככה זה עם זה לכמה דקות בשקט, מון נותן לחבר שלו להחזיק אותו קרוב ולא מתלונן, הוא לא מתנגד כמו בדרך כלל וראיון שמח לראות כמה ההתנהגות שלו עם הזמן ובהדרגה נהיית סבלנית וחמה יותר כלפיו.. זה יגרום לו לבכות יום אחד.
"מתי מון ורון מגיעים היום?" מון פוצה את פיו בטון שקט, תקוע בבהייה.
"מ.. לא יודע.. שמונה?" ראיון מניח את סנטרו על כתפו של מון ומביט בפניו העייפות, שולח יד אל שיערו ומבריש את שערו מפניו, מלטף את לחיו בחיוך.
"מי התינוקי הכי יפה בעולם?" הוא לוחש למון שמסתובב להביט בו בזעף.
"אני לא תינוק" מון גם מדבר בזעף עכשיו.
"אז תעשה לי אחד" ראיון אומר בטון מתוק שגורם למון להתעכב עם התגובה- לוקח לו זמן לעכל מה שראיון אמר.
"חתיכת מנוול סוטה" מון נותן לראיון מכה בראש ומתהפך כדי לתת לו עוד כמה מכות לאן שהוא מגיע, מתעצבן לראות את ראיון צוחק.
"מה אתה צוחק, חתיכת ממזר" מון מתלונן בטון כועס, נותן לראיון עוד מכה לכתף לפני שהשני תופס בידיו ומהדק את מון אליו, כורך יד חזקה סביב מותניו וידיו והיד השנייה עולה כדי לשחק בשיערו.
ראיון מחייך, מביט בחצי השני שלו במבט לגמרי מאוהב.
"אני אוהב אותך.." ראיון אומר למון ברכות, מביט בהיישר לעיניים של הבחור שמאדים ומסמיק בכול מקום בפניו, נאנח.
"גם אני אותך.." מון מתרכך, ממלמל בקול מבויש ומרשה לראשו לנוח על ראיון עכשיו.
"אתה עדיין סוטה אבל.." מון נשאר עקשן, אבל לא מתאמץ להיראות כועס.
"אם אתה חושב שאחרי שנתחתן לא יהיו לנו ילדים.. אני הולך לאכזב אותך.." ראיון מחבק את מון ששוכב מעליו בחיבוק חזק.
"אני לא רוצה שהילדים שלי יצאו כמוך. קרצייה מוצצת דם" מון מחבק את ראיון בחזרה וראיון מחייך למרות ההקנטה.
"אתה תאהב את הילד הזה יותר ככל שהוא יהיה יותר דומה לי.." ראיון מדבר בהומור ומון משעין את מצחו על חזו של בן זוגו בכניעה.
"נכון" הוא מודה, מוותר לאריה המגונן, הממזר והסוטה שלו, מלא תודה על שיש לו אותו בחיים שלו.. גם אם לקח לו המון זמן להודות בזה.
YOU ARE READING
The Lion's Den ( Hebrew )
Romanceראיון אוהב את הפה החצוף של הילד החדש בפנימייה שלו- מון. הוא רק לא מבין עד כמה, וצריך לקוות בשבילו שיבין מה הוא מרגיש- כי הזמן שלו אוזל.
