רק חֲבֵרִים

פרק 27 - כמו משפחה אמיתית

נקשתי על דלת ביתו של סהר, אך לא בכוונתי היה לראות אותו, אלא לראות את רוס.
״היי״ הסתכלתי על רוס כשפתח את הדלת. ״סהר לא בבית, אם את מחפשת אותו״ רוס נשען על המשקוף והסתכל על רגליי. ״האמת היא שלא באתי בשבילו״ הסתכלתי לתוך הבית. ״למה זכיתי לכבוד שתבואי בשבילי״ רוס הופתע. ״סקרנת אותי בפעם האחרונה שהייתי פה״ זייפתי את חיוכי. ״אז את מוזמנת להכנס״ רוס זז אחורנית והושיט את ידו לעברי. נגעלתי מלגעת בידו אך הייתי חייבת שהוא יסמוך עליי, הנחתי את ידי על שלו ונכנסתי.
״לפי מה שהבנתי את באת לפה בשבילי, כן?״ רוס סימן לי לשבת לידו אך המשכתי לעמוד ולהסתובב בסלון.
״אחי לא פה, את יכולה להירגע״ רוס נעמד. ״ברור, באתי בשבילך״ התיישבתי. ״חברה שלך לא תקנא?״ שילבתי את רגליי. ״חברה שלי לא משנה כרגע״ רוס לא הוריד את רגליו מרגליי החשופות. ״אתם מהזוגות הפתוחים? שלישיות וכאלה?״ ניסיתי לגרום לרוס להתוודות. ״מה שמשנה פה זאת את, לא היא״ רוס התקרב אליי. ״אין בעיה.. רק, קודם אני חייבת ללכת לשירותים״ קמתי במהרה. ״תעשי את זה מהר״ רוס הסתכל עליי כשעליתי במדרגות.
נכנסתי פעם שניה לחדרו של רוס, אך הפעם התיק שלו היה על השולחן, זה חייב להיות שם. התחלתי לחפש בתוך התיק בשקט, שרוס לא ישמע כלום. ״את בסדר שם?״ רוס צעק. ״כן, רק שניה״ החזרתי. הקלטת גם לא פה.
ירדתי במדרגות וראיתי את רוס בלי חולצה. ״הכל טוב?״ רוס בחן אותי מתבוננת בחזהו. ״כן״ חייכתי. ״אז איפה היינו״ רוס קם לעברי. ״אני חייבת להתוודות״ עצרתי את רוס. ״קשה לי להיות עם מישהו שיש לו חברה״ הסתכלתי על פניו המבולבלות. ״אבל אם הייתם נפרדים..״ התקרבתי. ״אז זאת לא הייתה בעיה״ הסתכלתי על עיניו. ״אני לא יכול להפרד ממנה״ רוס הלך אחורנית. ״זה יותר מסובך ממה שאת חושבת״ רוס רגז. ״זה הזמן שלך לעוף מפה״ הצביע על הדלת ויצאתי במהרה.
זה היה אסון, לא רק שהרגזתי את רוס, גם לא מצאתי את הקלטת ואפילו לא הצלחתי להוציא ממנו וידוי, מה אני אעשה עכשיו?
הטלפון שלי צלצל, זאת הייתה התרעה על אימון המעודדות, שכחתי מזה לגמרי. חזרתי הביתה כדי להחליף למדי המעודדות ונסעתי במהרה לבית הספר. אפילו שזה יום שבת עדיין הרגשתי את אווירת הלימודים. הגעתי למגרש ואף אחת לא הייתה שם. התקשרתי אל איימי והיא אמרה לי שהודיעו בכיתה שהאימון נדחה למחר. לא האמנתי שסתם נסעתי עד לבית הספר לחינם אז החלטתי ללכת חזרה לחניה.
״הי אלה״ קול מוכר קרא לעברי. ״אדם?״ הסתובבתי. ״מה את עושה פה בשבת?״ אדם התנשף. ״אימון המעודדות התבטל, מה אתה עושה פה?״ הסתכלתי עליו לבוש במדי הפוטבול.
״בגלל המשחק הגדול בקרוב, המאמן אמר לי לבוא ולהתאמן פה כל יום״ אדם הניח את ידו על צווארו. ״טוב אז אני אלך..״ הסתובבתי חזרה לכיוון מגרש החניה. ״רגע אלה!״ אדם שם את ידו על כתפי. ״את רוצה להצטרף אליי?״ אדם חייך. ״אני ופוטבול? לא תודה..״ המשכתי ללכת. ״לא ידעתי שאת כזאת תרנגולת פחדנית״ ניסה להתגרות בי. ״אתה חושב שאם אתה תתגרה בי אז אני אשנה את דעתי? מאוד בוגר!״ הוצאתי מתוך התיק את מפתחות המכונית שלי. אדם התחיל לעשות קולות של תרנגולת. ״אוקי! אני אשחק איתך״ נכנעתי.
״את בכלל יודעת איך לשחק?״ אדם נעמד מולי על הדשא. הנחתי את הכדור באמצע. ״ברור שכן״ חייכתי בהתגרות. אדם ספר לאחור והתחלנו לשחק. אחרי שאדם רץ אחריי ונפלתי הפסקנו לשחק. ״את בסדר?״ אדם הושיט את ידו לעברי. ״לא היינו צריכים לשחק״ נעזרתי בידו כדי לקום.  ״זה היה כיף, תודי בזה!״ אדם צחקק. ״זה היה בסדר״ התיישבתי על הספסל וניקיתי את נעליי. ״הרבה זמן לא סיפרת לי כלום״ אדם התיישב. ״כי אתה כל הזמן מדבר על זה שאנחנו צריכים להיות ביחד״ שילבתי את ידיי. ״עכשיו אני לא אדבר על זה, את רוצה לספר לי משהו?״ אדם הסתכל עליי מסוקרן.
יש כל כך הרבה דברים שהייתי רוצה לשתף את החבר הכי טוב שלי בהם אבל אני לא יכולה. אני לא יכולה לספר לו על אלכס וקרוליין, אני לא יכולה לשתף אותו בפרטים על ההורים של מאט, אני לא יכולה לספר לו שאמא שלי לא יודעת עליי יותר כלום.
״לא, אין כלום״ התעסקתי בשיערי. ״אם יש את יכולה לשתף אותי״ אדם הניח את ידו על הירך שלי. ״אדם..״ נאנחתי. ״לפני שהבאת לי את השרשרת אמרת שאתה תרפה״ הסתכלתי על ידו שמונחת עליי. ״וגם אמרתי שאני יודע שעוד נהיה ביחד״ אדם הוריד את ידו. ״אני רואה שאת עונדת את השרשרת״ הזיז את שיערי. ״אני ממש חייבת ללכת״ קמתי. ״תזכרי שאת יכולה לפתוח אותה רק כשתיהי עצובה״ אדם הזכיר ואני הנהנתי בראשי ונסעתי.
״אלה אני יכולה לדבר איתך חומד?״ אמא קראה לי כשהתכוונתי לעלות לחדרי. גלגלתי את עייני וניגשתי אליה. ״מה קרה לך?״ נבהלתי כשראיתי את פניה חיוורות לגמרי. ״אני לא מרגישה כל כך טוב בזמן האחרון, לא שתיתי מאז שאבא שלך חזר״ אמא ניסתה לקום מהספה. ״אל תזוזי, אני אכין לך תה״ הצהרתי והלכתי למטבח.
החלטתי להתקשר לאלכס.
״איפה אתה?״ שאלתי תוך כדי שהוצאתי כוס מהארון.
״אני עם חבר שלי פה״ אלכס אמר מבולבל.
״תחזור הביתה, אמא לא מרגישה טוב ואני לא יכולה לטפל בה לבד״ התחלתי לערבב את הסוכר בתה עם הכפית.
״אוקיי אני בדרך״ אלכס ניתק והנחתי את הטלפון בצד.
״הנה התה שלך״ הושטתי את כוס התה לעברה והיא התקשתה להחזיק אותו. ״תחכי שהוא יתקרר״ הזזתי את ידה עם התה לכיוון השולחן. אמא הסתכלה על ידי מונחת על שלה וחייכה. ״מה קרה?״ הורדתי את ידי. ״הרבה זמן לא חיבקת אותי״ חייכה. התיישבתי מולה וחיכיתי שאלכס יחזור.
״כשאבא שלך עזב לצבא, חשבתי שנפל עליי עולמי״ אמא התקשתה לדבר והשתעלה. ״אל תדברי, זה לא חשוב כרגע״ ניסיתי לעזור לה. ״לא ידעתי איך להסתדר אתכם, הפתרון הכי נגיש שהיה לי, היה השתייה״ מלמלה. ״וכשהייתי מסוגלת ללכת לעבודה, כל מה שחשבתי עליו זה לחזור הביתה ולשתות עוד כוס״ אמא הניחה את ידיה על הבטן.
״אין לך מושג כמה אני מצטערת על אותם הימים, שלא הייתי שם בשבילכם״ דמעות זלגו מעיניה. ״אמא..״ התיישבתי על הספה. ״את לא צריכה להתנצל, אני צריכה שתמשיכי הלאה וכן תיהי בשבילי, עכשיו״ החזקתי את ידה. ״אלה שלי, את לא יודעת כמה אני אוהבת אותך״ אמא עטפה את ידי עם שתי ידיה.
החלטתי לחבק אותה, לחבק את אמא שלי, אחרי כל כך הרבה שנים שלא התקרבתי אליה, שריח האלכוהול נדף מפיה, מבגדיה, עכשיו כלום לא שינה לי, אני חיבקתי את אמא.
״אפשר להצטרף? היה לי יום ממש מחורבן״ אלכס נכנס הביתה והתבונן בנו. ״גם אותך אני אוהבת, אלכס״ אמא חייכה וסימנה לו להצטרף. היא חיבקה את שנינו ואנחנו חיבקנו אותה בחזרה, כמו משפחה אמיתית.