רק חֲבֵרִים

פרק 17 - להעריך את האגו

״גם אתה באת להחליט איך לנהל לי את החיים?״ הסתכלתי בזלזול על אדם. ״אני לא יכול להחליט איך לנהל לך את החיים אבל אני יכול להראות לך את הטעויות שלך״ אדם לקח את ידי. ״אני לא רוצה שתראה לי כלום״ הזזתי את ידו והתקדמתי לעבר היציאה מבית הספר. ״את יודעת, אני התעייפתי מלאהוב אותך״ אדם צעק באכזבה. ״אז אל תאהב״ הפניתי את מבטי אליו ואחרי כן המשכתי ללכת.
החלטתי ללכת למקום ההתנדבות שלי, למרות כל העומס אני מרגישה חייבת ללכת לבקר את הילדים.  ׳בית היתומים סטלנדט׳ היה חקוק על השלט הגדול שבכניסה, תמיד חשבתי שצריך לשפץ את המקום או לפחות לתקן את השלט הרעוע הזה.
נופפתי לכל אנשי הצוות עד שהגעתי לחדר המועדף עליי.
״אלה!״ רץ אליי בראדלי עם חיוך גדול מרוח על פניו. ״כמה זמן לא ראיתי אותך אדון בראדלי״ אמרתי בטון של חיילת והצדעתי לו. הוא תמיד אהב משחקי חיילים ומפקדים ולא הייתה אפילו פעם אחת שנפגשנו ולא שיחקנו בזה. ״התגעגעתי אלייך,לא ביקרת פה כבר שבוע״ הרכין את ראשו בצער. ״זה לא יחזור על עצמו שוב״ טפחתי על כתפו. ״אז..״ קפצתי על מיטתו כדי להתיישב. ״איך העברת את הזמן?״ חייכתי טפחתי על המקום הריק שבמיטה ליידי. ״יש מתנדב חדש״ בראדלי התיישב. ״הוא שיחק איתי, ואפילו הוא יתום״ בראדלי אמר בטון מזדהה. ״אבל בואי נדבר עלייך״ חייך ושינה נושא. ״יש לך כבר חבר?״ שאל תוך כדי צחקוק. ״אדון בראדלי השובב״ דגדגתי אותו וצחקנו. ״קוראים לו סהר״ הוספתי בנינוחות.
״הו סהר תנשק אותי״ בראדלי חיקה את קולי והוסיף קולות של נשיקות. ״אתה בן 9 ואתה מתנהג כמו תינוק״ זרקתי לעברו את כדור הטניס הצהוב שהיה במגירתו. בראדלי תפס את הכדור, השתתק לשניה והקשיב בהתאמצות. ״מה קרה?״ הסתכלתי עליו בהלם. ״הוא פה״ חייך חיוך גדול. ״המתנדב הגיע, שמעתי את השריקה שלנו״ קפץ מהמיטה ומשך את ידי מחוץ לחדר.
״מאט!״ רץ לעברו וקפץ עליו לחיבוק. ״בראדלי! הגבר של המקום״ מאט קרא במרץ.
בראדלי הלך לשחק בייסבול עם כמה מחבריו, אני ומאט החלטנו להתיישב על הספסל והתבוננו בו.
״אז.. למה אתה מתנדב פה״ סובבתי את ראשי מבראדלי אל מאט. ״אני יכול לשאול אותך אותו הדבר״ חייך בבטחון.
״מאז שאבא שלי התגייס לצבא ועלה לתפקידים בכירים הוא לא היה בבית, אמא שלי הייתה שותה ולא מתפקדת כמו אמא״ הפניתי את מבטי אל בראדלי כשמסר אל הכדור בעזרת האלה בצורה מושלמת ״אני מרגישה שאני מזדהה עם חלק מהילדים פה״ נאנחתי. ״לא ידעתי..״ אמר מאט בדאגה. ״מה הסיפור שלך..?״ שאלתי באכפתיות. ״אמרו לאמא שלי שאני לא אשרוד, ביום השלישי אחרי הלידה״ סיפר בכאב. ״מן הסתם אני פה, אז כן שרדתי״ הוסיף בציניות. ״ביום השלישי אחרי הלידה לא היה לי דופק בגלל הסיבוכים שקרו בלידה.. אמא שלי הלכה בלי להפרד ממני״ הסתכל כלפיי מטה. ״אחרי שהיא הלכה הרופא הצליח להציל אותי ומסר אותי לבית יתומים הזה כי הוא לא מצא את אמא שלי, כאילו היא נעלמה״ לקח אבן קטנה מהרצפה וזרק אותה בעצבים. ״אחרי שאימצו אותי עברתי מהעיר הזאת עם המשפחה המאמצת שלי, לאחר כמה שנים אמא שלי נפטרה בגלל תאונת דרכים, ושלוש שנים אחרי כן אבא שלי נפטר בגלל הדיכאון״ דמעה ירדה על לחייו. ״הם השאירו לי ירושה..״ ניגב את דמעתו. ״הם לא היו ההורים האמיתיים שלי אבל הם השאירו לי ירושה!״ הגביר את קולו אך היה נשמע מאוכזב. ״אתמול היה יום השנה למוות של אבא שלי״ נאנח. ״עברתי לפה לפני כמה חודשים ונרשמתי לבית הספר הזה כי רציתי לגמור את הלימודים״ הסתכל על בראדלי. ״אני מדבר מידי פעם עם סבתא שלי, היא לא מפסיקה לדאוג לי כי אני הנכד היחיד שלה״ חייך בשלווה כשירדה עוד דמעה על לחייו. ״זה הסיפור שלי״ סיים וקולו היה נשמע אומלל.
מאט הפנה את ראשו אליי במבט מעורר רחמים. ״אני לא יודעת מה להג..״ קטעתי את משפטי כשבראדלי קרא לי להצטרף אליהם. ״אתה יכול לבוא אליי היום, זאת הכתובת שלי״ כתבתי על נייר מקומט והושטתי לעבר מאט והלכתי אל בראדלי.
נשכבתי במיטתי והסתכלתי על השעה בטלפון, כבר הייתה השעה שמונה, נאנחתי כשחשבתי על האופן שבו דיברתי לחבריי היום, איך שדיברתי לאדם.
נקישה בדלת קטעה את מחשבותיי. ״היי בייב״ שמחתי וקמתי מהמיטה לעבר סהר. ״את מודעת לזה שהבית שלך ריק?״ חייך בהנאה. ״כן..״ השבתי בקלילות. ״ולא הודעת לי״ הניח את שתי ידיו על צווארי. בשניה אחת הוא זרק אותי על המיטה ונישק אותי. התיישבתי וסהר החל לנשק את צווארי החזקתי את ידו ושמעתי את עצמי פולטת גניחה קלה. סהר הוריד את חולצתי ואת מכנסיי ונשכבתי על המיטה, בזמן שסהר הוריד את המכנסיים ואחר כך את תחתוניו. הדלת של חדרי נפתחה ונדהמנו לראות את.. ״מאט!״ הופתעתי. לקחתי את תחתוניו של סהר וזרקתי לעברו כדי שיתלבש. ״מה אתה עושה פה״ אמרתי בבלבול כאשר לבשתי את מכנסיי. ״את אמרת לי שאני יכול לבוא היום״ גירד את עורפו במבוכה. ״הו״ לבשתי את חולצתי. ״נכון..״ נשפתי לרווחה. סהר התלבש ובחן את מאט במבט מרוגז.
״אם זה לא זמן טוב..״ מאט התחיל אך קטעתי אותו. ״הכל בסדר״ חייכתי. ״זה זמן טוב״ הסתכלתי לעבר סהר. ״תחכה לי פה אני אדבר עם מאט למטה״ הבחנתי בפניו של סהר מתמלאות קינאה אך הוא השיב ״אוקיי, אבל תחזרי מהר, אני עדיין חרמן״ צחקק, אך אני ומאט לא צחקנו.
״סליחה על זה..״ אמרתי במבוכה כאשר ירדנו במדרגות לעבר הסלון. ״זה בסדר ראיתי דברים יותר גרועים״ התיישב על הספה והסתכל עליי. ״השיחה איתך היום עזרה לי להרגיש טוב יותר״ חייך חיוך קטן. ״גם אני הרגשתי ככה״ התיישבתי לידו. ״הרגשתי הקלה משום מה״ הוסיף. ״אלה אני יודע שאני לא מכיר אותך הרבה זמן, אבל את לא נראית מאושרת״ הסתכל לתוך עייני בדאגה. ״למה אתה חושב ככה?״ השבתי בהשלמה. ״שמעתי שאת וחברים שלך בריב, וזה לא נראה כאילו סהר יעשה לך אושר״ מאט הוציא את הטלפון שלו מהכיס. ״רק תראי״ הושיט לי את הטלפון שלו. ״זאת תמונה של רשימת בנות״ אמרתי. ״זאת רשימה של כל הבנות שסהר שכב איתן״ כיבה את הטלפון והכניס אותו חזרה לכיס. ״הוא שוכב עם בנות כדי להעלות לעצמו את האגו, וכדי שהבנים יתפסו ממנו מלך, השגתי אותה אחרי שבראדלי סיפר לי שאתם זוג״ מאט קם מהספה. ״אלה, את צריכה להיות עם מישהו שמעריך אותך יותר מאשר את האגו שלו״ מאט יצא מהדלת, אך השאיר מאחוריו את האווירה הרגועה ששוררת בו תמיד.
עליתי חזרה למעלה, סהר כבר ישן ואני נשכבתי בצד שלי במיטה וחשבתי על מה שמאט אמר, זה הדבר היחיד שחשבתי עליו. אם הוא צודק זה אומר שסהר ניצל אותי, שרבתי עם חברים שלי בגללו, שאולי איבדתי את החברות שלי עם אדם לנצח.
סהר התהפך לצד שלי וחיבק את גבי מתוך שינה. מה אני אעשה? איך אני אתמודד עם מה שנוצר?