רק חֲבֵרִים

אפילוג

Your First love in school will always have a special place in your heart
(Paras Shah)
-
שנה אחרי

״אתה לא יכול להגיד שאתה אוהב אותי ולעשות את זה!״ עטפתי את פניי בהבעה רצינית. ״לא ידעתי שזה היה עד כדי כך חשוב לך״ אדם השיב ושמעתי את החנק בגרונו. ״כדאי שתדע את זה לפעם הבאה״ שילבתי את ידיי. ״אני לא אגמור את חבילת העוגיות בפעם הבאה״ הוא הבטיח.
״יופי..״ חייכתי חיוך קטן. ״עכשיו אני יכול לנשק את אישתי?״ אדם התקרב במקצת ועצרתי אותו ״אני לא קולטת שהיום לפני שנה התחתנו״ נאנחתי ונזכרתי בהכל, בכניסה לחופה, בשמלת הכלה הארוכה שנגררת אחרי, זר הפרחים, הטבעות, אדם. ״אני זוכר את זה כאילו זה קרה אתמול״ אדם לא מנע משפתיו לחייך גם כן.
״נצא לחגוג?״ נשכתי במקצת את שפתיי. ״אני מעדיף לחגוג בבית״ אדם הצמיד אותי אליו והנחתי את שתי ידיי צמודות לחזהו. ״אני אוהבת את הרעיון הזה, אבל כדאי שנצא, וכשנחזור נמשיך את החגיגה, נתראה בערב״ נשקתי במהרה לשפתיו כדי שלא ימשוך אותי לנשיקה ארוכה וניגשתי לחדר כדי להחליף בגדים. פתחתי את המגירה והזזתי את כל החפצים שמכסים את מה שאני לא רוצה שאדם ידע, הדבר שאני מפחדת ממנו, הדבר שהוא מפחד ממנו. הסתכלתי על זה, זה הרגיש לי מעין הסתכלות לפחד בעיניים.
דמעה זלגה מעיניי בלי התראה מוקדמת ולא מיהרתי לנגב אותה.
״היי אלה״ הוא עמד בכניסה לחדרי וחייך. ״היי מאט״ חייכתי בייאוש. ״אדם לא בבית, באתי כמו שביקשת״ הוא התקרב לעברי. ״תודה״ השבתי וקפאתי במקום. ״הי, את יכולה לסמוך עליי״ מאט הניח את ידו על כתפי וביד השניה ניגב את דמעתי.
התיישבנו על מיטתי והסתכלתי היישר אל עיניו, עיניו התמימות, אלה שמראות לך שהוא תמיד שם בשבילך. זה שהפך להיות החבר הכי טוב שלך.
״אני לא יודעת איך להגיב לזה, אני מפחדת כל כך, קשה לי לדעת איך אני מרגישה, אני מפחדת לדעת מה אני מרגישה״ ידי עטפו את מצחי בדאגה. ״אלה, את הנערה.. האישה, הכי חזקה שאני מכיר, את לא צריכה לפחד״ מאט הוריד את היד שלי ממצחי ואחז בה. ״אני מפחדת שאלכס היה מתאכזב ממני״ הפניתי את ראשי לצד השני, לא רציתי לראות איך מאט יגיב למה שאמרתי. ״הי!״ הוא סובב את ראשי חזרה. ״הוא היה מתגאה בך, אני בטוח שהוא מסתכל עלייך מלמעלה ומרגיש גאווה״ מאט הוסיף והבחין בדמעות נוספות זולגות מעייני וקם להושיט לי טישו.
״מאז שהוא נפטר אני מרגישה חוסר איזון, קשה לי לדבר על זה עם אדם, אני לא יודעת אם הוא במצב יותר גרוע ממני בקשר לזה, הם היו חברים טובים למרות הבדל הגילאים, הם היו כמו אחי..״ קטעתי את עצמי ומאט הושיט לעברי ממחטה ״את יכולה להגיד שהיה להם קשר כמו של אחים, הרי זה נכון״ הוא משך בכתפיו. ״אני יודע שתאונת הדרכים של אלכס והמוות שלו הייתה תקופה קשה עבורך אבל אנחנו צריכים להמשיך הלאה, לחשוב עליו כל יום בתקווה שהוא גאה בנו״ מאט הסתכל עליי מקנחת את אפי.
״את ואדם תהיו בסדר, אתם תמיד בסדר בסוף״ הוא הוסיף ושמעתי בקולו את הדאגה, אך ידעתי שהוא באמת מאמין בנו, למרות הכל.
״תודה מאט, על הכל, על זה שהיית לצידי תמיד וגם בתקופות הקשות״ בלי לשים לב ידיי עטפו את גבו לחיבוק.
לבשתי את השמלה שמעלה את הזיכרון הכי משמעותי שלי ונעלתי נעלים עם עקב נמוך. השארתי את שיערי פזור כמו שאדם אוהב, פרוע במקצת. ישבתי בסלון בציפיה לאדם, מסתכלת סביב על הבית, הבית שלי, הבית שההורים שלי החליטו להביא לי, שיהיה שייך לי. נזכרתי בכל החוויות שחוויתי במשך השנים פה, יש יותר מדי.
נקישה בדלת העירה אותי מהזכרונות וידעתי שזה אדם.
״את נראית.. מושלם״ אדם לקח אוויר והוציא. ״זה בשבילי?״ נשכתי את שפתיי כשראיתי זר של ורדים בידו של אדם. ״זה בשביל האישה הכי יפה בעולם״ אדם תיקן אותי והרים את ידי באוויר וסובב אותי סיבוב קטן. ״בשבילך״ הוא הושיט לי את הוורדים. ״אז לאיפה את רוצה לנסוע? איפה את רוצה לחגוג?״ אדם שאל בהתרגשות.
״בוא אחריי״ חייכתי והכנסתי אותו פנימה. ״אלה.. את ארגנת את כל זה?״ הוא שאל והסתכל סביב. הסלון היה מהודר בפרחים ונרות, עם מאכלים פרוסים לכל אורך השולחן. ״את האישה הכי מדהימה בעולם״ הוא נשק לי נשיקה קטנה על השפתיים והזיז את הכסא לאחור כדי שאתיישב והוא התיישב מולי.
״הכנתי נאום קטן לפני שנאכל.. את יודעת שאני אוהב לכתוב״ אדם צחקק וגם אני צחקתי.
״אלה שלי. ביום שפגשתי אותך ידעתי שאנחנו נהיה ביחד, לא אפשרתי לעצמי למגדר אותנו בתור חברים טובים, אני רציתי לראות את עצמי איתך, כל דקה שעברה וידעתי שאני לא יכול לחבק אותך או לנשק אותך רציתי למות, לא יכולתי בלי המגע שלך, בלי הצחוק שלך, בלי החיוך שלך, בלי התחכחות שפתינו אחת בשל השניה. ביום שידעתי שזה אפשרי חזרתי להיות הבן אדם הכי מאושר בעולם, זה שלא צריך לבקש רשות מאף אחד, זה שינשק אותך באמצע הרחוב, זה שלא ירגיש ריקנות בכל פעם שאת עוזבת את המיטה בבוקר. זה שאוהב אותך כל יום מחדש, בזכותך אני סוף כל סוף מרגיש בעל תכלית״ אדם סיים לקרוא ושמעתי את החנק בגרונו, כל מילה שהוא הקריא הוא נאלץ להלחם עליה.
״אדם..״ חייכתי בהתרגשות. ״לפני שתגיבי רציתי להביא לך משהו״ הוא חיטט בתוך החליפה שלו. ״אני יודע שזה חשוב לך״ הוא הושיט לעברי קופסא קטנה בצבע כחול. ״מה זה?״ פתחתי את הקופסא וראיתי בפנים משרוקית כסופה. ״אלכס שלח לי את זה יום אחרי שהוא התגייס לצבא, כמה חודשים לפני כן אני עזרתי לו להתאמן וקנינו את המשרוקית הזאת יחד, כדי להוכיח שאנחנו רציניים באימונים״ הוא השיב ודמעה זלגה על פניו.
״הו אדם״ קמתי מכסאי וניגשתי לחבק אותו. ״גם לי הוא חסר, כל יום אני חושב עליו, אבל אני יודע שהוא היה רוצה שאהיה חזק בשבילך, ובשבילי. אני חושב שהוא היה שמח אם תקבלי את המשרוקית הזאת״ אדם ניגב את הדמעה.
״אני אוהבת אותך כל כך, אני לא יכולה להסביר לך עד כמה, עד כמה הלב דופק בחוזקה כשאתה קרוב אליי, שאתה עוטף אותי בלילה, שאתה כאן איתי״ חייכתי. ״גם אני רוצה להביא לך משהו״ אמרתי ועליתי לחדרי. הוצאתי מהמגירה את הדבר ההוא שאני מפחדת ממנו. ירדתי בחזרה למטה והסתכלתי על אדם למשך חמש שניות. ״לא ידעתי איך תגיב לזה, אבל אני יודעת שאנחנו יכולים להתגבר על הכל״ נשמתי עמוק והושטתי את זה לעברו.
״זאת.. זאת בדיקת הריון.. ויש עליה שתי פסים.. זה אומר?״ אדם הושיט את מבטו מהבדיקה אליי. ״זה אומר שהבדיקה חיובית, אני בהריון״ הנחתי את ידי על הבטן. ״אני..״ אדם קם מהכסא. ״אתה לא חייב להגיב״ אמרתי בדאגה, פחדתי מתגובתו. ״אני הבן אדם הכי מאושר בעולם״ אדם צחק כשחיוך מרוח על פניו. ״אני לא מאמין שיהיה לנו ילד!״ הוא ניגש אליי במהרה וחיבק אותי תוך כדי שהוא מרים אותי במקצת. ״או ילדה!״ תיקנתי וצחקתי גם אני כשדמעות זולגות מעייני.
״אני אוהב אותך אלה רוזאטי, אלה ריצ'רדסון אני אוהב אותך״ אדם הזיז פיסת שיער משיירי לאחורי אוזני. ״גם אני אוהבת אותך אדם ריצ'רדסון, אין לך מושג עד כמה״ נשקתי לשפתיו.

עשרה חודשים אחריי כן

״אלכסיס איפה את נסיכה?״ קראתי ברחבי הבית. ״נראה לי שהיא הייתה פה״ מייקל קרא וצחקק. ״לילדה הזאת יש כל כך הרבה משחקים״ איימי הניחה את ידה על כתפו והם בהו בבלאגן מכל המשחקים. ״כל זה מתנה מההורים שלי״ נדחפתי לשיחה שלהם. ״אלכסיס איתנו!״ שמעתי את הולי קוראת מהמרפסת. התקדמתי יחד עם מייקל ואיימי לעבר הולי ושון. ״מתוקה שלי״ חייכתי לעבר אלכסיס ולקחתי אותה לידיים שלי. ״אני משער שלא חיכיתם לנו עם האוכל״ מאט יצא עם אדם לגינה. ״דווקא כן חיכינו״ השבתי בטון מתנשא וחייכתי. ״אלכסיס!״ אדם חייך אל אלכסיס ומסרתי אותו לידיה  ״אז נתחיל לאכול?״ אדם הצביע על השולחן.
התיישבנו כולנו ליד השולחן ואדם לידי. ״זה הזמן לאחל לאלכסיס יום הולדת חודש שמח, לא?״ הוא חייך אליה והחזיק בכף ידה הקטנה. ״מזל טוב אלכסיס!״ כולנו קראנו והרמנו את כוסות היין באוויר.
אם אי פעם הייתי מנסה לתאר אושר אמיתי, בחיים לא הייתי חושבת לתאר את הסיטואציה שאני נמצאת בה עכשיו, יושבת בבית שלי ושל אדם, יחד עם הבת שלנו כשהחברים הכי טובים שלנו עוטפים אותנו, מאושרים, מאוהבים, חיים.

אז כן.. זה הפרק האחרון לגמרי. לא חשבתי שמישהו ירצה אפילוג עד שקיבלתי הרבה תגובות כאלו והודעות פרטיות. תודה! תודה על האהבה שלכם, על התמיכה ועל המוטיבציה שנתתם לי לכתוב כל פרק ופרק. הפרידה הבאמת ארוכה נכתבה כבר בפרק הקודם אז אני לא אחפור לכם. אשמח אם תכתבו לי איך הסיפור התקבל אצלכם!
רציתי להודיע שיש סיפור חדש בדרך והוא מרגש לא פחות. ודבר אחרון, כדי לסגור מעגל עם הסיפור "רק חברים" אני בטוחה שבחודשים הבאים אני אעשה כמה שינויים בכתיבה בפרקים שכבר עלו. אז זאת לא לגמרי פרידה. עד אז, אוהבת מלא, שלכם, דניאל.