רק חֲבֵרִים

פרק 28 - קח את זה בחזרה!

שלושה ימים עברו ובהם לא מצאנו אפילו רמז אחד, התקשרנו לכל האנשים בשם המשפחה דייויס ואף אחד מהם לא איבד ילד, אף אחד מהם לא איבד את מאט. בימים האלה ראיתי את מאט מתוח מכל שיחה ושיחה, מכל צליל חיוג ומכל ניתוק, הרגשתי רחמים ולא היה לי איך לעזור לו, לגרום לו לא להרגיש כך.
״ראית שמליסה מארגנת מסיבת תחפושות בבית שלה?״ איימי סימסה לי במהלך השיעור. ״כן, היא שלחה לי הזמנה היום״ סימסתי בחזרה. ״אנחנו באות! זה ברור לך?״ איימי כתבה וסובבה במקצת את ראשה אליי. ״אני לא יודעת אם אני ארצה, אני צריכה להמשיך לעזור למאט״ שלחתי. ״את היית איתו כל שלושת הימים האלה, את באה וזה סופי!״ איימי הסתובבה שנית ושלחה לעברי פרצוף מרוגז.
״גברת רוזאטי, גברת ג׳נט, תרצו לספר לי למה אתן מתכתבות בטלפון באמצע השיעור?״ מר רומר ניגש אלינו והסתכל עלינו מלמעלה. ״פתקים כבר לא באופנה?״ גיחך. ״מזמן לא״ איימי השיבה בציניות ובעטתי בכיסא שלה כדי שתשתוק. ״אני רואה שקמת במצב רוח מחוכם היום גברת ג׳נט״ מר רומר חזר לכיסאו. ״ריתוק, לשתיכן״ שילב את ידיו. ״מה? מה עשינו!״ איימי כעסה. ״עוד שעה נוספה לכן לריתוק״ מר רומר התיישב בכיסאו. ״אבל..״ איימי ניסתה לשכנע אותו. ״כל שניה שבה אני לא מלמד בגללכן אתן תשארו עוד שעה בריתוק״ מר רומר התרגז, ובמהרה השתקתי את איימי.
״יופי, זה מה שחסר לי עכשיו ריתוק!״ איימי נופפה בידיה כשיצאנו מהכיתה. ״זה שהוא חתיך לא אומר שהוא יכול להתייחס אלינו כל כך מגעיל״ איימי הוציאה את הטלפון שלה. ״איימי אני לא רוצה ללכת למסיבה הזאת״ נאנחתי. ״אלה, כל שלושת הימים האלו כמעט ולא דיברת איתנו, אנחנו חייבות לבלות קצת זמן איכות״ איימי לא ויתרה. ״אבל..״ ניסיתי לדבר.  ״זאת לא שאלה אלה!״ איימי שלחה אליי נשיקה באוויר והלכה.
כשהגיע סוף היום ידעתי שאצטרך ללכת לחדר הריתוק, וכשנכנסתי ראיתי את איימי מדברת עם אדם וכשהתיישבתי לידם הם מיד השתתקו.
״למה השתתקתם?״ הנחתי את התיק על הרצפה. ״סתם דיברנו על מה אדם הולך להתחפש״ איימי חייכה והתיישבה בכיסא הסמוך אליי. ״מה זאת אומרת?״ כיווצתי את עייני. ״זאת אומרת שאדם גם בא למסיבה!״ הסתכלה לכיוון אדם והוא נענע את ראשו בחיוב. ״הרבה זמן הוא לא הצטרף למסיבות איתנו, נכון אלה?״ איימי שאלה ולא חיכתה לתשובה. ״כן״ מלמלתי לעצמי.
אחרי שעה בריתוק כמה תלמידים הורשו ללכת, אך נשארנו 3 תלמידים בכיתה. אני, איימי ו..אדם.
״זה כזה לא פייר!״ איימי דפקה את ידה על השולחן. ״אאוץ!נראה לי שנקעתי את היד״ איימי צעקה. ״אני אקח אותה לאחות ואתם תשארו פה, אם אני אחזור ואתם לא תהיו פה, זאת תהיה השעיה״ מר רומר הצביע.
״אז..למה את מתחפשת?״ אדם ניסה להתחיל שיחה. ״אני רק רוצה לגמור את הריתוק וללכת הביתה, אנחנו לא חייבים לדבר״ נפנפתי את אדם. ״לי זה נראה שאת כן רוצה לדבר״ אדם קם ממקומו והתיישב על שולחני. ״אדם!״ הסתכלתי על ישבנו המונח על השולחן. ״התגעגעת לזה?״ אדם צחק. ״אז ניסית לגרום לי להיות איתך בדרך רומנטית כשהבאת לי את השרשרת, ועכשיו אתה מנסה לפתות אותי?״ קמתי מהכסא בעצבים.
״יש לי חדשות בשבילך, זה לא מצליח״ חייכתי בציניות ושילבתי את ידיי. ״את בטוחה שזה לא מצליח?״ אדם הרים במקצת את חולצתו, והבחנתי בזה שהוא התאמן הרבה מאז הפעם האחרונה שהיינו יחד. ״כן.. א..אני בטוחה״ גמגמתי כשהסתכלתי על הבטן החשופה שלו וקמתי מהכסא. ״לי נראה..״ אדם קם גם הוא והתקרב אליי. ״שאת רוצה אותי..״ הוא התקרב יותר. ״ואת פשוט לא מודה בזה..״ אדם המשיך להתקרב והלכתי אחורה עד הקיר. ״אני צודק?״ שם את ידו ליד ראשי. ״אמרתי שאתה לא צודק״ דחפתי אותו הצידה.
״אלה? מה את עושה פה?״ מאט התפלא. ״מאט?״ חייכתי. ״מה אתה עושה פה״ התקדמתי לעברו. ״מסתבר שהתחצפתי מקודם אל מר רומר״ מאט צחקק. ״הוא אמר לי להיות פה עד שהוא יחזור״ מאט הניח את תיקו וחיבק אותי.
קלטתי את מבטו של אדם. ״בוא תשב על השולחן שלי״ טפחתי על השולחן. ״את לא רוצה שאשב לידך?״ מאט התיישב. ״איפה שאתה זה טוב״ ליטפתי את ברכו של מאט.  ״הכרתם בבית הספר?״ אדם הניח כיסא לידי ודחף אותי קצת. ״כן, היא לא אמרה לי את השם שלה, עד שגיליתי לבד״ מאט הסתכל עליי. ״וואו איזו מסתורית את אלה, עם סהר היית יותר ישירה״ אדם דחף לי מרפק לצלעות. ״אדם״ השתעלתי.
״מאט אפשר אותך?״ לקחתי את ידו לצד של הכיתה. ״התגעגעתי אלייך, לא ראיתי אותך מאתמול״ הנחתי את ידי על הלחי של מאט. ״אלה״ צחק. ״אפשר לנשק אותך״ שאלתי. ״כן״ מאט חייך. נישקתי את מאט בעדינות כשידי סביב צווארו, נישקתי אותו בעדינות ואז בפראיות, ידעתי שזה מה שאדם תמיד היה אוהב. הורדתי את ידי לגבו של מאט והכנסתי אותן מתחת לחולצתו. ״אלה, אדם פה״ מאט לחש. ״אז שילך״ קראתי והסתכלתי על פניו של אדם המאדימות לאט לאט. ״אכפת לך?״ שאלתי את אדם בטון מתנשא. ״אז מאט, תותח אחד, לא כל אחד משיג את אלה בקלות״ אדם טפח על שכמו של מאט. ״שכבתם כבר?״ אדם שאל בפתאומיות. אני ומאט הסתכלנו אחד על השני. ״אנחנו רוצים שזה יהיה מיוחד״ מאט החזיק את ידי וחייכתי לעברו, ואדם החל לצחוק. ״מה מצחיק אותך?״ סובבתי את פניי לכיוונו והרמתי את גבותיי.
״ממתי את מחכה שזה יהיה מיוחד? מה עם ג׳ייסון? או עם סהר?״ אדם הטיל פצצה ומאט הסתכל מופתע לכיווני. ״הו.. שכבת עם שניהם..?״ מאט מלמל בתדהמה. ״כן, אבל הם לא נחשבים, למעשה היה עוד אחד, אבל הוא היה הכי גרוע, קראו לו אדמור״ חייכתי לעבר אדם. ידעתי שאדמור זה השם המלא של אדם. ״אוקיי.. פשוט לא ידעתי, סיפרת לי רק על סקוט מרטין״ מאט הסתכל עליי ברצינות. ״סקוט מרטין?״ אדם שאל בטון מופתע. ״חשבתי שזה לא משנה לך״ כיווצתי את גבותיי. ״זה לא.. פשוט״ מאט ניסה לדבר אך מר רומר חזר עם איימי. ״אתם משוחררים״ מר רומר הצביע על הדלת וספר לנו 10 שניות לצאת מהכיתה ומהר יצאנו.
״אלה..״ מאט קרא לי. ״עזוב מאט, פשוט תעזוב״ נאנחתי והתקדמתי עם איימי בלעדיו.
כשהחניתי את המכונית ליד הבית ראיתי את מכוניתו של אדם מאחוריי.
״מה אתה עושה פה?״ כעסתי וטרקתי את דלת המכונית. ״אתה לא קולט שאני לא רוצה לראות אותך?״ התעצבנתי וניגשתי לעברו וכמעט נפלתי בגלל העקבים אך אדם תפס אותי.
״רק אחרי שהלכת קלטתי את חומרת הנזק שגרמתי״ אדם עזב אותי לעמוד. ״אתה גרמת יותר מנזק! אתה כל יום מחדש מנסה להוציא אותי מדעתי!״ צעקתי. ״אלה..״ ניסה להרגיע אותי. ״אני ביקשתי ממך שתשחרר, ואתה הסכמת! אז למה אתה לא עושה את זה כבר? תשחרר!״ ניסיתי להזיז את אדם. ״אלה תירגעי״ אדם תפס אותי צמודה לחזיהו.
״אני לא רוצה להירגע אני רוצה שתפסיק להתערב לי בחיים ותעזוב אותי במנוחה״ שלחתי אגרופים לחזיהו. ״זה באמת מה שאת רוצה?״ אדם עזב אותי. ״קח את זה בחזרה!״ תלשתי את השרשרת מצווארי ותקעתי אותה בחזהו של אדם. ״עכשיו תעזוב אותי בשקט!״ צעקתי והלכתי הביתה.