The opposites unite|הפכים מתאחדים

The opposites unite| Epilogue, the sad ending

שכחתי להעלות פרק בבוקר סליחה!🥺
לא מאמינה שהגענו לסוף...תהנו..
אני מעלה עכשיו את האפילוג השני-מי שרוצה מוזמן לקרוא גם אותו.
~~~~~~~~~
~נקודת מבט טיילר~ (כן קראתם נכון!)
אף פעם לא הבנתי מה זה לאבד אדם קרוב.
זה בחיים לא קרה לי.
ואני גם מאחל שזה לא יקרה לאף אחד.
זה הדבר הכי כואב שבנאדם יכול לעבור.
זה לאבד חצי ממך, חצי מהלב שלך,מהחיים שלך.
לקלוט שאתה צריך לחזור לחיים הרגילים שלך.
להמשיך הלאה.
הבטתי במראה, חליפה שחורה יושבת על גופי,שיערי סודר בג׳ל ונעליים שחורות על רגליי.
אני הולך לפאקינג הלוויה שלו עכשיו.
בלעתי את רוקי בכבדות.
״אתה מוכן?״ שאלה בשקט רותם, נכנסת לחדרי.
נשמתי עמוק ״כן״
~~~
זהו, הוא רחוק ממני.
קבור 6 מטר מתחת לאדמה.
כולם גאים בו על האומץ ועל מי שהוא היה.
גם אני.
אני גאה בו, על כל מה שעבר.
על השינוי שעשה, על הדרך שעבר על זה שתמיד ידע לעזור ולשמח את כולם, גם עם הצחוק וגם עם החיוך שלו.
הוא תמיד ידע להגיד לי את המילים הנכונות.
ולא רק לי, לכל מי שדיבר איתו.
הסתכלתי הצידה,רואה את לוגן מדבר עם אנשים שזיהיתי מהמשפחה של נואה.
חייכתי כשראיתי שהם מתחבקים.
הוא איחד בניהם, גם במוות שלו הוא משמח אנשים.
גם משם,מלמעלה, לצד אלוהים.
הרגשתי טפיחה על גבי,רואה את אבא שלי.
״אני גאה בך בן״ אמר לי,מושך אותי לחיבוק ״עשית את הכי טוב שיכולת בשבילו. תאמין לי. אתה לא אשם״
הוסיף,מכיר אותי כבר יותר מידי טוב כדי לדעת שאני אאשים את עצמי במוות שלו.
״אני לא אבא״ לחשתי בקול שבור ״אם הייתי עושה את ההכי טוב שלי, הוא היה פה. איתי. לא שם למעלה״
״הוא איתך, פה״ אמר אבא, שם את ידו על ליבי.
״הוא תמיד איתך בלב טיילר״ אמר ״וגם שומר עליך מלמעלה״
״אני מתגעגע אליו אבא״ נשברתי, נזכר במה שקרה במטוס.

החזקתי אותו בידיי, הרבה אנשים מקיפים אותנו בצפייה.
המשפחה שלי,היחידים שידעו מה קרה רצים אליי, מחבקים אותי ואותו ומנסים לנחם אותי.
אני לא מקשיב,אני תקוע בעולם משלי.
בלי לשים לב אני כבר באוטו, בדרך הביתה.
כולם מחבקים את נואה, מדברים איתו.
רק אני שותק.
המום.
לא רוצה להאמין שהוא כבר בשמיים.
התכופפתי,מנשק שוב את שפתיו.
הן היו קרות ואיבדו את הצבע שלהן.
איגרפתי את ידי סביב שיערו של המלאך שלי.
״טיילר״ לחשה לי אימא ״הגענו״
ואז הם לקחו אותו.
לקחו אותו ממני.

נרעדתי מהמחשבה הזאת.
אני רק רוצה להיות איתו שוב, אני מתגעגע אליו.
ופתאום קפץ לי רעיון לראש.
התקרבתי אל החלון,פותח אותן באיטיות.
הייתי בקומה החמישית בארמון, קפיצה מפה זה מוות בטוח.
התיישבתי על החלון, מביט אל השמיים.
קולט את הנופים האחרונים שאראה.
וקפצתי.
זהו.
ראשי נחבט בחוזקה,קול פיצוח נשמע והכל נהיה שחור.
וראיתי אותו,את נואה.

~נקודת מבט כללית~
הם עמדו מול שני הקברים של הבנים.
לא עבר יום מאז שנואה מת וטיילר התאבד אחריו.
זה היה אובדן קשה.
לא רק למשפחות,לכל הממלכה.
טיילר היה מלך קשה,אבל גם אהוב.
וכולם אהבו את הזוג הזה כשראו אותם ביחד.
אבל עכשיו הם היו ביחד,בשמיים.
שניהם הפסיקו לסבול וטוב להם.
לפחות ככה הם קיוו
~~~~~~~~
איך מעכלים את זה שגמרתי את הסיפור?🥺
עלה בתאריך:25.12.19