The opposites unite|הפכים מתאחדים

The opposites unite|18

הדלת נפתחה.
נואה אפילו לא טרח להרים את ראשו כדי לבדוק מי זה.
צלחת וכוס עם מים הונחו לידו והאזיקים שוחררו מידיו.
״תאכל או שלא תאכל. לא איכפת לי״ אמר אביו בקול מזלזל,דוחף את הצלחת ליד בנו.
נואה הרים את ראשו ובעיניו היה מבט נגעל, גם כלפי האוכל וגם כלפי אביו.
״אתה יודע שאני לא אוהב את זה״ אמר בקול צרוד,קולו סדוק כבר מהצרחות.
״לא איכפת לי. כמו שאמרתי,תאכל או שלא תאכל. בעיה שלך״ אמר לו אביו בכעס, נועץ בו מבט אדיש
״אתה אבא שלי! אמור להיות לך איכפת!״ צעק נואה,מאבד את השליטה שלו.
״אתה גיי. לא יהיה לי בן גיי. מה לא מובן לך?״
״אתה אמור לקבל אותי כמו שאני! לא להרצות לי כל יום על כמה שאני ׳מפגר׳ ו-׳פיה׳ או ווטאבר!״ אמר בקול רועד, מנסה לשלוט על דמעותיו.
״אני אסביר לך את זה רק עוד פעם אחת. לא יהיה בשושלת שלי בן גיי, על גופתי המתה״ התקרב אליו אביו,נעמד מעליו באיום ומבט קר על פניו.
״אז תמות!״ צרח נואה
״מה אמרת?!״ צרח אביו,מאבד שליטה גם הוא ובועט בגופו של נואה שצרח מכאב.
״ככה אתה רוצה שהבנות יראו אותי?״ אמר נואה,מחייך ושיניו מלאות בדם.
״כשהבנות יגיעו,אתה תהיה נקי ומסודר״ חתם אביו ובחן אותו ״וגם נראה מה עושים עם השיער שלך,אני לא אוהב אותו״
״אתה זה שאמרת שאני צריך להסתפר ככה!״ אמר נואה בכעס
״אז עכשיו אני מתחרט״ אמר,קושר שוב את ידיו של נואה.
בעוד שעה שתי שומרים ומשרתות יגיעו לפה לארגן אותך לפגישה הראשונה. אם תעשה בעיות...״ אמר אביו,מחייך חיוך זחוח ונועל את הדלת.
נואה נאנח, מסתכל על הדם שירד מגופו.
אולי לא כדי להיות כזה?
אולי אביו צודק והוא באמת סתם מישהו מפגר?
למה שהמלך באמת ישים עליו?
גם הוא כל הזמן היה מרביץ לו
למה כולם לוקחים אותו כשק חבטות שלהם?
הוא באמת נראה כזה?

הוא שמע את הדלת נפתחת,בפעם השניה להיום.
שתי ידיים חזקות שיחררו אותו מהאזיקים, מרימות אותו.
הוא הגיע לחדר ענקי, שם לב שהוא מטפטף מדם.
המשרתות הורידו את בגדיו,נואה הסמיק וניסה להסתיר את גופו אך השומרים אזקו את ידיו אחת לשניה והרימו אותו לאמבטיה,סוגרים את הדלת.
המשרתות רחצו את גופו עד כמה שהוא איפשר להן,מסרקות את שיערו הקצר וגוזרות אותו מעט.
כשהסתכל על עצמו במראה הוא ראה שהשאירו לו רק את הפוני מקדימה וגילחו את שיערו מהצדדים.
זה היה...יפה.
הן חייכו אליו כשראו את ההתרגשות בעיניו, ממשיכות לארגן אותו. הוא לבש חליפה, עם עניבה.
״בשביל מה החליפה?״ שאל אותן
״ככה האדון ציווה. אסור לנו להפר את הבקשות שלו״
הוא לא ידע מה לענות,אז הוא שתק.
אביו חיכה לו בחוץ, מחייך בהתנשאות על בנו.
״אוקי. אז בוא אני אספר לך על האורחת שלנו היום״ אמר,קושר אל האזיקים שהונחו על ידיו שרשרת ברזל ומשך את בנו אחריו כששני שומרים מלווים אותם.
״אז לאורחת שלנו קוראים תהל. היא בערך בגילך, בת 17 או משהו כזה ויפה מאוד. אבא שלה ואני אמורים לעשות עיסקה וכחלק מהעיסקה אתם אמורים להתחתן״
״אבא,אני בן 15. היא לא בגילי״
״לא איכפת לי.תתמודד״
״אב-״
אביו השתיק אותו,עוצר ומשחרר את ידיו מהאזיקים.
״תתנהג יפה״ אמר לו,נועץ בו מבט כועס.
כשנכנסו לחדר,הדבר הראשון שהוא קלט זה גבר גבוה ושמנמן עומד מולו ולידו היתה נערה שכנראה עליה דיבר אביו.
עיניה היו שחורות כמו עורב, שיערה מתוח לקוקו חזק עד כדי כך שנראה שפניה עומדות להקרע,היא הייתה שמנמנה בערך כמו אביה אבל יותר גבוה ממנו.
כשראתה את נואה היא חייכה,מנופפת לשלום ומבליטה את חזה קדימה, מעלה את החצאית שהיתה גם ככה קצרה מידי.
נואה הרגיש שעמד להקיא,ובכל זאת התיישב לידה בעקבות ההוראה המפורשת של אביו באוזנו.
״טוב. אז בואו נדבר על מה שהולך לקרות בשנה הקרובה״
~~~~~~~~~~~
מצטערת שהפסקתי בקטע לא מעניין, שחכתי שיש לי איזה משהו שאני חייבת לעשות🥵
דעות על הפרק?🙃
הספר במקום שישי בקטגוריה מלחמה,אלופים😍
אמן נמשיך ככה💗🖇🤞🏻
עלה בתאריך: 27.10.19