The opposites unite|הפכים מתאחדים

The opposites unite|41

היה לי חשק להעלות פרק ..אז אמ..תהנו:)
*הפרק הבא יעלה ביום שישי גם*
~~~~
הניתוח של נואה הסתיים סופסוף, הרופאים החזירו את המיטה שלו לחדר המשותף שלהם,הפעם מורדם.
אחרי עוד כמה דיבורים הוילון סופסוף זז,נותן לטיילר המשועמם לראות מה קורה בצד השני.
״חזרתם!״ קרא בהתלהבות של ילד בן 5 שקיבל את הסוכריה שכלכך ביקש מהוריו.
הוא קלט שנואה מורדם ונרגע קצת, מתיישב על קצה המיטה ליד הנער הישן. ״מה איתו?״
״הוא בסדר,אדוני.אחד הכדורים הגיע עמוק והזיז לו מעט את העצם אז שמנו לו תחבושת ברגל. הוא יצטרך להיות עם זה בערך שבוע ולא לאמץ את הרגל יותר מידי״
״אוקי,תודה״ אמר טיילר והרופאים הנהנו ויצאו.
הוא נשאר לבד עם נואה הישן,מזיז בעדינות את הנער ונזהר על רגלו לפני שנשכב לידו.
הוא חיבק את גופו הקטן של השטני אל גופו וחייך, עוצם את עיניו ונרדם גם הוא.

נואה היה הראשון שהתעורר, משפשף את עיניו עם ידיו הקטנות ולאט לאט מתעורר.
הדבר הראשון שקלט היה זה גופו של טיילר שהיה מוצמד לגופו והוא היה עטוף בידיו החזקות.
הוא הזיז ממנו את הידיים הגדולות,שהיו מעט רפויות וקם לשירותים אך כשניסה לעשות את הצד הראשון לעבר השירותים הוא נפל על הרצפה,מייבב בכאב.
רק אז הוא ראה שרגלו היתה עטופה בתחבושת לבנה.
הוא ניסה לקום שוב אבל נכשל,אז הוא נשאר על הרצפה.
הרצפה היתה קפואה ונואה הרגיש קור חודר לעצמותיו דרך כותנת בית החולים שלא חיממה אותו כלל.
הוא הרים את ראשו,טיילר עדיין ישן.
כנראה שהיה עייף מהאירועים שעברו עליהם מאתמול.
׳אני עד כדי כך מתיש אותו?׳ שאל נואה את עצמו, בוהה בתקרה בכאב ׳אני עושה רק בלגנים...נכון?׳
הוא הרגיש שהזמן לא זז, השעון הראה שהשעה ארבע וחצי אחר הצהריים ובכל פעם שהסתכל עליו (כל שניה בערך) השעון התקדם רק בדקה.
״איפה הרופאים האלה?״ נאנח בשקט,מנסה שוב לקום והפעם גופו נחבט ברצפה חזק יותר וראשו נדפק במיטה.
בסוף התייאש,מרגיש שעיניו מתחילות להעצם מעייפות או אולי מהמכה החזקה שקיבל בראשו.
הוא הניח את ראשו על הרצפה הקרירה, מנסה לזחול עוד קצת לפני שנפל לשינה עמוקה.

כשהתעורר בפעם השניה, טיילר היה מולו.
הפעם הוא היה על המיטה וראשו פעם בכאב.
״ממ״ ייבב בכאב,גורם לטיילר להרים את ראשו בחדות.
״נואה!״ קרא טיילר בשמחה והקלה הציפה את ליבו.
״א-א..״ ניסה לדבר אבל מה שיצא מפיו זה רק גמגומים.
״אל תדבר בייבי,תנוח״ אמר טיילר,מלטף את שיערו ומנשק את מצחו של השטני.
הוא בחן את טיילר,תחבושת עטפה את ראשו ושיערות שחורות ביצבצו מעל התחבושת.
על ידו היתה עוד תחבושת, שעטפה אותה עד החצי שלה והיא היתה ספוגה בדם.
נואה נבהל,מנסה להתרומם.
״הי הי,מה קרה?״
״ה-הי...הי״ הוא עדיין לא יכל לדבר, הדברים היחידים שיצאו מפיו היו גמגומים,מה קרה לו?
אז הוא רק הצביע על ידו של טיילר, מבט מודאג על פניו.
״שיט. אני שניה חוזר״ קרא אליו טיילר בלחץ,רץ לרופא התורן שעמד בכניסה לחדר.
הם דיברו,המבט על פניו של הרופא היה מודאג ועל פניו של טיילר היה פרצוף לחוץ.
לבסוף הם חזרו,בלי להגיד מילה טיילר נשכב על המיטה של בית החולים ופינו אותו משם.
נואה נבהל,הוא ניסה לדבר אבל הוא לא הצליח.
גמגומים,הוא חזר לגמגם.
הוא ניסה לקום אבל הוא שוב נפל.
חרא.
פרק הבא בשישי🙈
~~~~~
ישבתי שלוש שעות וסיימתי לשכתב את הפרקים שרציתי+ לכתוב את כל הסיפור!😍
נשארו לסיפור עוד 9 פרקים, זה משמח ומעציב אותי ביחד שזה עומד להגמר🥺
עלה בתאריך: 18.12.19