אהבה או מציאות?? (boyxboy)

פרק 3

פרק 3

"סליחה, אבל האם אני מכיר אותך??"
"הא? אה-לא לא לא לא, אני... פשוט... אמ... אתה צריך משהו??" אמרתי בלחץ. אני לא יודע למה אני נלחץ או למה הוא מלחיץ אותי אבל הוא נראה כל כך מאיים משום מה, ומדהים גם... אבל בואו לא נציין את זה!!!

"אם אתם לא פתוחים אני אחזור אחר כך. פשוט עשיתי הזמנה אז חשבתי לקפוץ לקחת אותה" הוא אמר במשיכת כתפיים.

"א-אה! אם עשית הזמנה אני יכול להביא לך אותה! אמ... אם זאת לא תהיה בעיה מצדך" אמרתי מובך מעצמי.

"למה שזאת תהיה בעיה מצדי??" הוא צחק, ולעזאזל הקול שלו יפה. הוא נראה כמו כל מה שאי פעם רציתי להיות...
רק נראה כן? אני לא יודע אם הוא באמת ככה כי זה לא שאני מכיר את הבן אדם או משהו...

" אמ... יש לקוחות שפשוט לא רוצים שאני אגע להם במוצרים אלא שרק אוביל אותם לשם... אז חשבתי... ש- אתה יודע, אתה אולי... אחד מהם" את המשפט הזה אמרתי דיי בלחש כי אומייגאד הבושה. למה אני פולט כל דבר אפשרי לפני הבחור הזה? אני לא אמור להגיד את זה למישהו ובטח שלא ללקוחות.

הוא צחק שוב ואז אמר:" אוקיי, תוביל אותי, אם זה יהיה לך נוח יותר"
" כ-כן!! אמ...אז אחריי, כן"
לעזאזל אני עושה מעצמי צחוק!!! אוף בא לי להיעלם. שהיום הזה ייגמר וזהו.

הובלתי אותו אל מאחורי החנות, איפה שההזמנות והפריטים היקרים יותר נמצאים.
"מה הזמנת?" שאלתי
"שעון לייקרס"
הפה שלי כמעט נפל. זה אחד מהמוצרים האלה שעולים מינימום 150,000!!!! אני אמור לגעת בדבר הזה?!?! מה יקרה אם אני אשבור אותו?! אני צריך להיות אקסטרה זהיר עכשיו.

"או-אוקיי. יש לנו רק הזמנה אחת של זה כרגע אז אני מנחש שזה שלך... רק תבדוק בבקשה" ניסיתי לשמור על קור רוח ולספק את הלקוח שלנו כטוב ביותר.

"זאת בהחלט ההזמנה שלי... אבל זה לא הצבע שהזמנתי" הוא אמר
"אני מצטער, אני שנייה אבדוק את זה" שיט שיט שיט למה?? זה אומר עוד שעות עבודה.

אני נאנח בזמן שאני הולך לקופה לברר כמה דברים כשהלקוח הולך מאחורי.

"מה השם שלך והגיל??" הוא שואל לפתע.
"הא? אמ... אם יורשה לי לשאול למה אתה צריך את זה??"
"אני רק רוצה לדווח עליך לטובה לנהל שלך זה הכול. איך שאתה מתמודד עם כל זה למרות שעוד כמה דקות אתם פותחים ולא סיימתם לארגן את החנות" אמר במשיכת כתפיים שוב.

"אמ... אני ניק וייס, ו-ואני בן שמונה עשרה... היום" את המילה האחרונה אמרתי הכי בלחש שיכולתי בתקווה שלא ישמע, אך כמובן שהעולם לא הולך לטובתי.

"אוקיי, אני מניח מכיוון שאמרתי לי את השם שלך אני אגיד לך את שלי כדי שזה יהיה פייר"
"א-אתה באמת לא-"
"אני דניאל, דניאל רוס. נעים להכיר אותך ניק. עכשיו מה נעשה בנוגע לשעון הזה... אני לא יכול לקבל החזר כספי ואני גם לא רוצה אותו בצבע הזה... אה אני יודע. תעצום עיניים"
"מ-מה? ל-ל-למה??"
"מה אתה לא סומך על הלקוחות שלך??"שאל כשחיוך מרוח על פניו. לא האחד המרושע שאני רגיל לראות, אלא חיוך מתוק וחמים.
"א-אני כן!"
"אז תעצום עיניים. שתי שניות אוקיי? מבטיח שזה יהיה מהיר"
"או-אוקיי..."משום מה ציפיתי לזה... אני רוצה לראות מה הוא יעשה.

"וזהו. אתה יכול לפקוח אותן עכשיו"הוא אמר.
בשנייה שפתחתי נשמתי נעתקה. השעון ששווה יותר מהשכר שלי כרגע נח על ידי ונראה כל כך יפה, אך כמובן שלא יכולתי לקבל את זה.
"מ-מה אתה עושה?? א-אני לא יכול לקבל את זה"
"אני במילא לא יכול להשתמש בו או לקבל החזר כספי"
"א-אבל עדיין!! זה עולה מלא, אני לא יכול להרשות לעצמי לקבל את זה"
הוא הסתובב ואמר:"אז תחשוב על זה בתור מתנת יום הולדת"
"א-אבל..."
"יום הולדת שמח ניק" הוא הסתובב בחזרה כדי לחייך אליי ואז הלך.

הסתכלתי על השעון במשך רוב היום. לא הבנתי למה שמישהו יעשה את זה למעני, במיוחד כשהוא לא מכיר אותי.

היום היה תורי לנעול את החנות. עמדתי לקחת את המפתחות כשהבחנתי בפתק על השידה. היה כתוב עליו: לניק - בכתב עדין ויפה. פתחתי אותו ומה שראיתי הדהים אותי. היה רשום שם את שמו של דניאל ואת מה שנראה כמו מספר הטלפון שלו. הייתי בשוק. למה שהוא ייתן לי את המספר שלו?? זה נראה כאילו הוא מנסה לפלרטט עם בחורה על היום הראשון, רק שהבחורה הזאת זה אני!!

"לא... אין סיכוי... ניק אתה סתם מלחיץ את עצמך... הוא רוצה להיות חבר שלך או משהו..." אם הוא רוצה להיות חבר שלי אין לי סיבה לסרב, וגם אני סוג של רוצה כי מעולם לא היו לי חברים... או לפחות אבא שלי תמיד "דאג" שהם לא ירצו יותר... הפעם אני פשוט צריך למצוא דרך להסתיר אותו בסוד מאבא שלי בלי שהסוכנים שלו יגלו. כן, אני יכול לעשות את זה. זה לא יהיה כזה קשה... נכון??

בכל מקרה אני אסכים להיות חבר שלו. אני בטוח שזה יהיה שווה את זה!!

העליתי היום כי אין לי זמן מחר אז תהנו מהפרק המוקדם😜
זה הכול לבנתיים חברים מקווה שנהניתם ואהבתם!! תגובות למטה!!!