אהבה או מציאות?? (boyxboy)

פרק 18

היי אנשים! אז השבוע אני מעלה טיפה מוקדם יותר מהרגיל מכיוון שיש לי משהו לעשות מחר. אז בקיצור תהנו מההפתעה המוקדמת ובלי להתעכב בואו נתחיל!!!
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

פרק 18

"...ואז ואז! דינה פשוט התפרצה עליו! זאת הייתה הפעם הראשונה שראיתי אותה ככה!" אני מתפרץ מצחוק בזמן שאני מספר לדניאל כמה דברים שקרו בזמן שלא היינו ביחד.
"אוי ווי אני הולך למות!!" דניאל מתקפל ותופס בבטנו, צוחק בהיסטריה.
ישבנו ככה ביחד בבית של דניאל מצחקקים ומדברים, כאילו בכלל לא קרה שום דבר ביננו.

לפני שעה
"טוב אז אני מניח שאני אלך עכשיו... מקסימום אני אבוא לאסוף ממך את הבגדים שלי מחר..." אמרתי, מביט ברצפה.
"מה לא! אין סיכוי. וגם לא אמרת שההורים האלה שלך יקחו לך אותם?? אם כן אז עדיף פשוט שהם יישארו אצלי" דניאל אומר בזמן שהוא מניח עוד ועוד שקיות בתוך הבית.
"מ-מה?! לא, אני לא יכול לעשות את זה! ו-וגם זה אומר שאני אצטרך לבוא אליך כל פעם שאני ארצה להתארגן עם בגדים אחרים!" אני אומר.
"זה יותר טוב ככה לא? גם ככה נוכל לראות אחד את השני יותר" הוא אומר ומסתובב אליי, מרים את פניי אליו ומחייך.
"ט-טוב! בסדר אבל רק הפעם!" אני אומר בלית ברירה, לא יכול לסרב לפרצוף היפה שלו.

"...אז... ללכת??" אני שואל לא יודע מה לעשות עכשיו.
"מה פתאום!! אתה נשאר אצלי!" דניאל אומר בהחלטיות.
"אבל מה נעשה אז?? השעה כבר מאוחרת ואי אפשר לצאת להרבה מקומות" אני אומר.
"בשביל זה-"דניאל אומר והולך למטבח, כשאני אחריו.
"-הבאתי את אלה!" הוא ממשיך ומראה לי בניצחון כמה בקבוקים של בירה.
"א-אני לא שתיתי אף פעם אז אני לא יודע..." אמרתי, חושש ממה שיקרה, במיוחד ממה שהפה שלי יפלוט.
"אל תדאג אני עושה את זה כל הזמן בעבודה שלי, אני אעצור אותך לפני שתשתכר יותר מדיי" הוא אומר עם צחקוק קטן ומושיט לי בקבוק אחד.
"ט-טוב אבל רק הפעם!" אני אומר, נחוש לא לתת לו לנצל אותי.
מעניין במה הוא עובד...
המוח שלי חושב אינסטינקטיבית, אך אני לא מעז לשאול את השאלה, ומקווה שאני השיכור לא יפלוט אותה בטעות.

עכשיו
אני ודניאל יושבים בסלון, שיכורים טיפה, ומצחקקים יותר מדיי. אני לא יודע אפילו ממה אני צוחק אך זה כל כך מצחיק.
אני מסתובב כדי להגיד לדניאל עוד משהו חסר משמעות כשפתאום דניאל מסתכל עליי בכזאת רצינות שאני במיידיות שותק.
"...ד-ד-דניאל??" אני מחליט לשאול אחרי כמה זמן.
"...א...אותך..." הוא ממלמל.
"...מ-מה?" אני שואל. אולי הוא שיכור? הוא שתה יותר מדיי? אולי אני אקח אותו לחדר שלו??

אני מחליט לקחת אותו לחדרו ומתרומם כדי להרים אותו, כשלפתע הוא תופס בידי ומחזיר אותי לישיבה על הספה.
"אמ... דניאל?" אני שואל בחשש.
לפתע דניאל מרים את הראש ואומר: "...אוהב 'תך".

הוא תפס אותי כל כך לא מוכן שקמתי במהירות ממקומי, כמעט מאבד שיווי משקל. הסתכלתי עליו אבל הוא כבר נרדם על הספה. טוב, אין פלא הוא שתה איזה שני בקבוקים יותר ממני.
אני עוצר במקומי וחושב על מה שקרה עכשיו.

האם זה אמיתי? האם הוא באמת אוהב אותי או שזה רק האני השיכור שלו שסתם פולט דברים?? ואם הוא באמת אוהב אותי מה אני אמור לעשות עכשיו? הרי אנחנו שני בחורים! וגם, מי אמר שאני אוהב אותו?? אני בכלל לא יודע איך אני מרגיש, כי אף פעם לא התאהבתי ולא היו לי חברים... ואם זה כן אמיתי לא כדאי שלפחות אני אחשוב על זה לפני שאראה אותו שוב ואתן לו תשובה??

אני חושב על מה לעשות בזמן שאני שם את דניאל השיכור בחדרו. לקחתי את המפתחות הרזרביים ויצאתי מהבית, לא שוכח להשאיר לו פתק. מקסימום אני אחזיר לו את המפתחות ביום ראשון, כשאני אראה אותו. עד אז יהיה לי עוד הרבה זמן לחשוב, וטוב שכך כי אני צריך אותו כדי להבין את הרגשות שלי.