אהבה או מציאות?? (boyxboy)

פרק 13

פרק 13

אחרי מה שנדמה כמו נצח הדלת פתאום נפתחה, אך זה לא מי שציפיתי שיהיה...
"הנה אתה ניקס! כבר התחלתי לחשוב שמשהו קרה!"

"בוס?!" אני שואל מופתע. מה הוא עושה כאן?! לא ציפיתי לראות אותו מבין כל האנשים.
"מה...למה...איך?" יותר מדי שאלות מסתובבות בתוך ראשי בזמן שאני מנסה לפלוט את כולן ביחד, רוצה תשובות.

"עמדתי לסגור את החנות וראיתי במקרה את התיק שלך עדיין בתאי ההלבשה של העובדים" הוא אומר במשיכת כתפיים ואז ממשיך: "שאלתי את העובד האחרון שנשאר אם הוא ראה אותך והוא אמר שהוא ראה שהלכת הביתה. אבל זה נשמע לא נכון כי אתה אף פעם לא שוכח דברים... אז רק ליתר בטחון בדקתי פה והנה אני כאן" הוא מסיים את הנאום המאוד מאוד ארוך שלו.

"רגע... אז אתה בעצם אומר לי שהייתי כאן יותר משמונה שעות??" אני שואל. זמן העבודה שלי הוא שמונה שעות במינימום, לפעמים אני צריך להישאר יותר ולפעמים אני סתם עוזר למנהל...
"יאפ, מה ששמעת ילד. אח הטרדת אותי אתה יודע??" הוא אומר כאשר הוא מגרד את עורפו.

"סליחה... שהיית צריך לעזור לי..." אני משפיל את ראשי, מחכה שתגיע הנזיפה אבל במקום זה-
"אתה צוחק עליי?! אני חיפשתי אותך שעות ילד וזאת לא התגובה שציפיתי. רציתי לנזוף בך טיפה מקודם על שלחצת אותי אבל אם אתה מתנהג ככה אין סיכוי שאני אוכל לנזוף בך!! אז תתנהג קצת יותר גרוע כדי שאני אוכל!!"

"סליחה" אני מרים את ראשי כשחיוך קל על פניי. המנהל באמת אדם טוב. בתור רושם ראשוני הוא נראה אדם מפחיד וקשוח אבל שמכירים אותו הוא דווקא דיי נחמד, ואם אתה קרוב אלייך מספיק הוא אפילו יצא לשתות איתך.

"קודם כל בוא נצא מפה" הבוס אומר כאשר הוא מפנה אליי את גבי.
"...אני חושב שגם אני וגם אתה צריכים איזה משקה טוב הלילה" הבוס אומר אחרי עצירה של כמה שניות, כשאנחנו כבר בחדר ההלבשה של העובדים.

"אתה בטוח שזה בסדר?" אני שואל בפעם המיליון רק כדי לוודא.
"בפעם המיליון כן עכשיו תצא כבר מהאוטו" הוא אומר.
"ב-בסדר..."
אני יוצא מהאוטו אל מול בר שנקרא 'פנינים בשחור' כן שם מוזר.

אנחנו נכנסים לבר שנראה די מלא ומתיישבים בכיסאות שמול הדלפק.
"ומה להביא לכם??" איזה בחור, אולי בן 30, שואל אותנו עם חיוך על פניו.
"את הרגיל רודריק, גם בשביל הילד" רון, הבוס שלי, עונה לו.
"אני לא ילד אדוני, למעשה אני כבר בן שמונה עשרה" אני אומר לבוס שלי אחרי שרודריק הלך.

"טוב אני לא ידעתי על זה ותפסיק כבר עם המכובדויות האלה. אתה מספיק קרוב אליי גם ככה. תקרא לי רון" הבוס הוא האדם היחיד חוץ ממני שיודע את מה שבאמת קורה במשפחה "המושלמת" שלי.
"אמ... א-אוקי" אני עונה אחריי היסוס קל, מחליט שלא שווה להתווכח איתו על זה.
"ו-ואתה אל תקרא לי ילד תקרא לי ניק!" אני עונה לו.
"אין סיכוי" הוא עונה כמעט מיד.
"מה?! למה?! למה רק אתה!!"
"טוב כי אתה עדיין ילד לא משנה מה אתה עושה, כמו עכשיו." בסיום משפט זה, כאילו כמו בתיאום, רודריק הביא לנו את המשקאות שלנו.

"אז הזמנת לי ויסקי??"
"עם קרח לא סתם ויסקי"
"זה עדיין ויסקי"
"טוב זה הויסקי הכי טוב שאני מכיר"
"אתם רציני מתווכחים על ויסקי עכשיו??" רודריק שואל אותנו עם הבעת צחוק על פניו.

"כן!"
"לא!"
הבוס ואני עונים בתיאום, כאשר אני אומר את ה'לא'.
אנחנו מסתכלים אחד על השני לפני שמחליטים לענות שוב.
"לא!"
"כן!"
הפעם אני עניתי את ה'כן'.
"רגע רגע רגע חשבתי שהסכמנו שעונים לא" רון אומר לי.
"לא, אני חשבתי שהסכמנו על כן" אני עונה לו בחזרה.
"טוב טוב אז הפעם בוא נעשה את זה כמו שצריך ונענה לא"
"רגע למה לא?? למה לא כן??"
"כי ככה טוב פשוט תענה!"
"בסדר בסדר"

אנחנו מסתובבים חזרה אל רודריק ועונים:"לא!" רק שרון טיפה מקדים אותי.
"אמרתי לך לענות איתי ביחד!"
"טוב אתה זה שהקדים!"
"לא ספרנו בכלל!"
"טוב אז תעשה את זה בתיאום שלי עכשיו"
"לא. אתה תתאים את עצמך אליי! אני הרי הבוס שלך אז תקשיב לי"
"בוס או לא זה לא קשור עכשיו כי עכשיו אנחנו לא בעבודה, וגם אתה זה שאמר לי להפסיק לקרוא לך בוס!!"

"אמ... אכפת לכם כבר לסיים עם זה אני צריך סוג של לעשות את העבודה שלי כזה..." רודריק מתפרץ לנו באמצע הויכוח.
"שתוק רודריק!" שנינו עונים בתיאום.
"או עכשיו אתה מחליט להתאים את עצמך אליי!" רון מחייך אליי.
"הא?! אתה זה שהתאים את עצמך אליי" אני עונה.

עובדה עליי, אני נעשה עצבני בקלות, כאילו ממש ואני גם כאילו יכול להיות ממש פוגעני כשאני עצבני אז לא כדאי לעצבן אותי.

ברקע אני שומע את רודריק ממלמל לעצמו כזה: "אבל למה להוציא את זה עליי??"
אני מחליט שנמאס לי מכל הויכוח הזה ומסתובב עם הכיסא, כך שאני נמצא עם הגב לדלפק, רק כדי מאוד להתחרט על זה אחר כך.
"...דניאל?"