אהבה או מציאות?? (boyxboy)

פרק 8

פרק 8

השמש מסנוורת את פניי והחום מציף אותי. אני קם ורואה שהשעה מאוחרת, סימן שדינה שמרה את ההבטחה שלה אליי.

אני כבר לא מרגיש כל כך כאב, וזה סימן טוב. אבל אני כן תוהה מה היו עושים מליסה ואבא שלי אם הם היו מגלים שנשארתי בבית.

עוד דבר שעניין אותי היה מה דניאל עושה עכשיו. כאילו אנחנו לא כאלה קרובים אבל אני עדיין יודע פחות או יותר את סדר היום שלו.

הוא מנהל חברה ממש יוקרתית, שזה אגב מסביר את הבית הענקי, ומרוויח טונות של כסף. וכל זה לעצמו. אין לו מישהו שייקח לו את הכול. הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה עם הכסף שלו. אני מקנא.

אני מחליט לקום מהמיטה ולהכין לעצמי ארוחת בוקר מאוחרת, כי איך שאני מכיר את דינה היא כבר יצאה לעשות עיסוקים אחרים שיש לה.

אני יורד במדרגות. יש שקט. שקט בקטע טוב. כל כך נעים פה בבית. ממזמן לא הרגשתי ככה. לקום מאוחר, להתעורר לבית ריק... אלה הם החיים שאני רוצה. לא את מליסה הזאתי ואת אבא שלי. במיוחד לא המזמוזי בוקר שלהם. רק מלחשוב על זה אני מאבד את התיאבון.

אני מחליט להכין לעצמי טוסט וקצת סלט, אז אני מתחיל בעבודה. בדיוק סיימתי לחתוך את הירקות כשהשיר האהוב עליי התחיל להתנגן ברדיו. להגיד את האמת? נהניתי, נהניתי כמו שלא נהניתי זמן רב. אך עדיין, משהו היה חסר לי.

אני מסתכל בשעון. השעה אחת עשרה בבוקר. בטח דניאל בעבודה שלו...
רגע. למה אני חושב עליו בכלל? זה יום חופשי שקיבלתי פעם ראשונה אחרי הרבה מאוד זמן, אז אני צריך לחשוב רק על עצמי ולהיות אנוכי כמה שיותר. אבל למה זה מרגיש כאילו הוא חסר לי??

מחשבות נכנסות ויוצאות מראשי באותה המהירות שבה התחילו, ואני לא שומע את הצעדים המתקרבים אליי.

"ניק??"
"אאוץ!!" אני נחתך בידי מהסכין. אני אדם שנבהל בקלות לכן דברים כאלה קורים לי הרבה.
"אוי ניק תראה מה עשית" אני שומע את קולה של דינה מאחורי.
"סליחה דינה... אני... רגע. למה אני צריך להתנצל? את זאת שהבהילה אותי!! כאילו תראי מה את עשית!!" אני אומר כשדבריה מגיעים אליי.

דינה התחילה לצחוק וזה נדמה כמו נצח עד שהיא נרגעה, ואז היא אמרה לי: "ניקוש מתוקי, אתה לא צריך לפחד ממני כל כך. אני רק צחקתי. לקחת את זה כל כך קשה" היא אמרה כשהיא מוחה דמעות מעיניה.
"זה לא היה עד כדי כך מצחיק... וכן נבהלתי..." אני אומר בטון ביישני. "ו-וגם! אני ניק, לא ניקוש"
"אוי נו עד מתי תתנהג איתי ככה ניקי?? אני לא רק המשרתת שלך אתה יודע? אני אוהבת אותך כאילו אתה הבן שלי" דינה אומרת לי תוך כדי שהיא צובטת את הלחי שלי.
"גם לא ניקי. זה רק ניק. וגם, אם אבא ידע איך את מתנהגת אליי כשהוא לא פה זה יכול לעלות לך בעבודה" אני אומר, מרכין את ראשי.
"ניק. תסתכל עליי" דינה אומרת לי לפתע
אני מרים את ראשי ורואה את המבט הרציני שלה עליי.
"אני לעולם, אבל לעולם לא אבחר עבודה על פניך אתה מקשיב לי??"
"...כן..."
"יופי. עכשיו תתן לי לעזור לך עם האצבע הזאת היא מדממת נורא!" היא אומרת כאשר היא תופסת אותי ומובילה אותי לחדרה, ששם בדרך כלל נמצאות ערכות העזרה הראשונה.