פרק 5
השעון המעורר שלי צילצל כל כך חזק שחשבתי שאני אתחרפן.
הייתי מותש. אתמול בערב לא הצלחתי להירדם מרוב כל ההתרגשות שעברה בי. הצלחתי לעבור יום ראשון עם החבר הראשון שלי. זה היה מדהים, אך כמובן שזה גבה את המחיר שלו.
אני עכשיו עייף במיטה, מסתובב מצד לצד ומנסה למצוא את הטלפון המעצבן שלי בכדי להפסיק את השעון.
בשנייה שמצאתי את הטלפון השתקתי אותו וקמתי מהמיטה, מחליט שאם לא אקום עכשיו כנראה שלא אגיע לעבודה.
ירדתי לסלון, שוכח שאני לא בבית שלי ועם הבוקסר שלי. אני מריח ריח טעים והמחשבה הראשונה שעוברת לי בראש היא: דינה מבשלת כל כך מוקדם??
אני מסתכל על המטבח ורואה את דניאל. אני מחייך לעצמי לפני שאני נזכר שאני בבוקסר שלי ומהר עולה למעלה בכדי להתלבש, אך אז נזכר שאין לי בגדים להחלפה, אז בלית ברירה אני נאלץ לעשות את המעשה הזה, כמובן מכוסה בשמיכה כי טוב- זה מביך.
"אמ... דניאל??"
"בוקר טוב גם לך" דניאל עונה לי.
"אמ...אין לי בגדים ללבוש..." אמרתי כשהרגשתי את לחיי מתלהטות.
דניאל הסתובב באטיות מייסרת והביט עליי.
"אפילו אם אתה רק בבוקסר אתה יודע שאתה לא צריך לשים את השמיכה. אנחנו בנים" הוא צחק.
"לא. א-אני לא יודע כי זאת הפעם הראשונה שישנתי אצל מישהו" אמרתי מנסה להישמע טיפה כועס אבל נשמעתי סתם מתוסכל.
דניאל התקרב לכיווני ואז תפס אותי בכתפיי ואמר לי: "שמח שאני הפעם הראשונה שלך"
אני לא יודע למה זה הלהיב אותי אבל נלחצתי אז דחפתי אותו מגופי בכוח, מרגיש איך שהלחיים שלי נעשות אדומות יותר מרגע לרגע.
"אחי אתה לא צריך להתבייש כל כך, בסך הכול ניסיתי למתוח אותך. אתה מגיב יותר מדי טוב" הוא צחק עליי כשדמעות מבצבצות מקצוות עיניו.
" ט-טוב לא אשמתי שחשבתי כשהתכוונת למשהו אחר..."
"אז רוצה לנסות את המשהו האחר הזה?" הוא שאל לוחש שוב לאוזני.
"א-אידיוט!!!" צרחתי עליו סמוק כולי. הסתובבתי ורצתי הכי מהר שיכולתי כשהוא קרא אחריי:" אה וכן אתה יכול לשאול מהבגדים שלי!!!"
אני ארצח אותו מתישהו
"זה טיפה גדול עליך" הוא אמר כשיצאתי מחדרו עם הבגדים הכי קטנים שיכלתי למצוא.
"אתה חושב?!" שאלתי, ציניות בקולי.
"אבל אתה נראה חמוד ככה" הוא ליטף את סנטרי
"זהו זה בוא הנה כדי שאני אוכל לרצוח אותך!!!"
"ריצה עד לרכב! אם אני מגיע קודם אז אתה חייב ללכת איתי למקום שאני בוחר!!!"
"אין סיכוי!!!!"
רצתי בכל כוחי, מנסה להגיע לרכב לפניו, אך הוא עדיין ניצח אותי.
"וואו אתה איטי" דניאל אמר לי.
"לא" נשמתי "אתה פשוט מהיר מדי" אמרתי לו עדיין מתנשף, מנסה להחזיר את נשמתי למצב נורמלי.
"טוב זה אומר שאתה בא איתי מחר" הוא חייך אליי עם חיוך ניצחון.
"לאאאאא" אמרתי לא בקול בכייני מזוייף.
הוא צחק, והיה בא לי פשוט לבהות בו לנצח. לא יודע למה אני מרגיש ככה אבל זה מרגיש נפלא.
"אתה חייב להרוס כל דבר נכון?" שאלתי בכעס כשנפלה לי הגלידה בגללו.
"היי זאת לא אשמתי כולה רציתי לטעום"
"כן בטח. אתה גרמת לי להזיז את ידי ואז הגלידה נפלה כי חבטתי את היד בעמוד. שלא לדבר על זה שזה כואב" אמרתי לו בתלונה
"אוי נו אל תבכה, זה גם מהכסף שלי. מקסימום אני אקנה לך עוד אחת" הוא חייך אליי את אחד החיוכים המקסימים שלו שגורמים לי לתהות איך הוא לא תפוס. לא שאני גיי או משהו.
"ב-בסדר... אבל פעם אחרונה" אמרתי
"טוב" דניאל אמר לי עם חיוך מתוק מרוח על פניו. אם הוא היה בן ארבע או שלוש אולי אז הייתי לפחות יכול לצבוט לו את הלחיים...
"אז איך היה היום??" דניאל שאל כשכבר היינו במכונית בדרך לביתו, עם חיוך מתחכם על פניו
"בסדר. היה כיף אני מניח"
"מה מניח?! תוריד את המניח הזה ופשוט תודה שהיה כיף" אמר בהתעצבנות ילדותית כזאת.
"טוב טוב בסדר. היה כיף" סובבתי את פניי אליו ואמרתי בחיוך.
"אני עדיין לא מאמין שאתה לא טוב בחשבון, ועוד אתה עובד בחנות" אמר אחרי כמה שניות של שקט.
"היי!! אל תאשים אותי, מעולם לא הייתי בבית ספר, אבא שלי אפילו לא רצה ללמד אותי משהו אז... וחוץ מזה בשביל מה יש מחשבונים?" צחקתי טיפה אבל דניאל הסתכל עליי במבט מוזר. לא רחמים... אלא משהו אחר...
"מעולם לא היית בבית ספר??" שאל, "וגם למה הוא לא לימד אותך משהו??"
" לא יודע מאיפה לי... עכשיו הורדת את המצב רוח תראה מה עשית" צחקתי צחוק מאומץ. לא רציתי לדבר על זה... במיוחד לא עם חבר חדש...
"טוב אז בוא נשנה נושא" הוא צחק. וככה הנסיעה המשיכה.
היי~ שוב אניייי מקווה שנהנתם מהפרק!!!! תגובות והצבעות יתקבלו בשמחה🤗
YOU ARE READING
אהבה או מציאות?? (boyxboy)
Romanceניק וייס הוא נער ממוצע סך הכול. החיים שלו היו דיי בזבל מאז ומעולם. אבל מה קורה כאשר הוא פוגש את האדם שמצליח בהכול, דניאל רוס?? האם החיים שלו ישתנו לטובה?? או אולי האדם הזה יהפוך את המציאות של ניק למשהו אחר?? את הכול תגלו כשתקראו מקווה שתאהבו
