אהבה או מציאות?? (boyxboy)

פרק 23

פרק 23

'מה כדאי לי לבחור... מה אני אשים...' אני חושב לעצמי בזמן שאני מסתכל בארון.
"טוב אני פשוט אוציא בגד בגד עד שאני אחליט כנראה..." אני נאנח. אני שוב מדבר לעצמי. אני צריך להפסיק את ההרגל הזה...
כבר שעה שאני מנסה למצוא מה ללבוש, וכל פעם שאני מחליט משהו והולך למדוד אותו אני בסוף מחליט שלא. כל הבגדים מפוזרים על המיטה והרצפה, והארון עדיין יחסית מלא.

"אהה נו מה אני אעשה?!?! דניאל אמור להגיע בעוד חצי שעה ואין לי עדיין מה ללבוש!!" זה הרגע שבו נזכרתי בפעם האחרונה שיצאתי עם דניאל. הלכנו לקניון ביחד!!! הוא קנה לי בגדים!! אני יכול לשים אותם!! אה... רגע... הם אצלו... ואני גם רוצה ללבוש משהו שהוא לא ראה אותי איתו...
"אוף אני כזה חסר תקנה!!!" אני אומר, בזמן שאני מוציא עוד ועוד בגדים מהארון וזורק אותם באקראיות כשאני לא אוהב.

לבסוף, אני מחליט לקחת חולצת כפתורים שחורה וארוכה, ג'ינס כחול כהה צמוד ונעלי ואנס כחולות. אני מתחיל להתלבש כשאני פתאום קולט שהחולצה מלאה בקמטים.
"אין סיכוי... אין סיכוי!!! עד שבחרתי!!! אההה איפה המגהץ הזה?!?!" אני ממלמל לעצמי, פותח את דלת חדרי בתנופה ויורד במהירות במדרגות לעבר חדר הכביסה כדי לחפש את המגהץ.

אני נכנס לחדר הכביסה ומוצא את המגהץ על המדף מולי.
"יופי... לפחות המגהץ לא יהרוס לי את היום..." אני אומר לעצמי ומעיף קבוצת שיער חומה מעל פניי.

אני עולה במדרגות במהירות, כל פעם שתיים. אני נכנס לחדרי ולא טורח לסגור את הדלת, או במקרה שלי לטרוק. אני מגהץ במהירות את החולצה ולובש אותה. אני מסתכל במראת הגוף ותוך כדי מסדר את שיערי. אני מתבונן בעצמי ומחליט שאני נראה הרבה יותר טוב ממה שנראיתי אי פעם.
תאמת? אני נראה מדהים! יותר ממדהים!! אני בכלל לא נראה עצמי! אני נראה כמו מישהו שונה לגמרי! אני לוקח לעצמי כמה דקות להתפלא מהמראה המרהיב ששיווקתי(עשיתי) לעצמי.

אחרי כמה דקות שאני מתבונן במראה אני קולט עמו מטומטם ששכחתי משהו.
"שיט שכחתי שבכלל התארגנתי לדייט עם דניאל..." אני ממלמל לעצמי ובמהירות יורד במדרגות שוב.
הוא בטח כבר מחכה לי בחוץ!!! אוף!! למה הייתי צריך להתלבט מיליון שנה על בגדים?!?! זה רק דייט!!! רק...דייט...עם דניאל...
"אהההה!! אוף אני מרגיש כאילו אני הולך לאבד את דעתי!!!" אני אומר לעצמי בזמן שאני יורד במהירות במדרגות, מכפתר את החולצה השחורה והמגוהצת שלי.

אני פותח את דלת ביתי ומציץ החוצה. ברור שהמכונית שלו כבר פה! זה פשוט ברור! הייתי אמור לרדת לפני רבע שעה!! למה הוא לא התקשר אליי להגיד לי משהו?!?!

אני מתקתק על חלון המכונית ופותח את הדלת.
"היי" דניאל עונה לי ומסתכל עליי, בוחן אותי מהרגליים עד הראש ובחזרה.
"היי אני אומר כשאני מתיישב, עושה אותו הדבר. לעזאזל הוא נראה טוב. דניאל לובש חולצת שלושת רבעי ירוקה עם פסים כחולים בקצוות, מכנסי ג'ינס שחורים ונעליי אדידס שחורות גם כן.
"...אתה לא שואל למה איחרתי...?" אני שואל אחרי שבהיתי בו מספיק זמן לטעמי.
"...לא..." הוא עונה ומסתכל לצד.
למה הוא מסתכל לצד שטרחתי להתארגן כל כך יפה?! הוא אמור להסתכל עליי! אני נושף לעצמי בעצבנות.
"זה פשוט ש... גם לי לקח די זמן... תאמת... הגעתי לפה לפני חמש דקות אז שמחתי שלא חיכית לי בחוץ..." דניאל אומר במבוכה מסויימת בזמן שהוא מביט בי שוב.
"אהה..." אני עונה בהבנה מסויימת, לפתע מרגיש מובך.
"אז אמ... שניסע?" הוא שואל אחרי כמה שניות.
"טוב..." אני עונה ואנחנו מתחילים בנסיעה.

סליחה שלא העלתי מלא זמן, פשוט אני בלחץ מטורף כרגע עם הלימודים. מקווה שלא נטשתם את הסיפור❤️