London's , quite , big

פרק 28 - עדיין אבא שלי

היום הפרק יצא קצר מתמיד 🥺
סליחה על זה אוף , אבל אם הייתי מאריכה אותו זה היה חסר פואנטהה ://

לפני שאתם מתחיליםם , אל תשכחו להצביע בכוכב הקטן מימין למטה ולהגיב לי את דעתכם על הפרק בסופו !! ואל תשכחו לענות על שאלת הפרק בסוף הקריאה שנמצאת למטה 3>

* נקודת מבט הארי*

״ הארי ... בבקשה תפתח ״ הוא התחנן מהצד השני של הדלת . למה הוא לא מוותר ? כבר לילה , אחרי כל כך הרבה ריבים וצעקות ... למה הוא לא פשוט עוזב את זה וחוזר הביתה ?

אני לא רוצה לצאת הרע בסיפור , אבל אני פשוט לא מסוגל . אני מכיר את עצמי , ואני יודע שאם אפתח לו והוא ינסה לדבר איתי - אתפוצץ עליו .

אני שונא את זה שזה לא בשליטתי , אני שונא לכעוס עליו , במיוחד כשלא מגיע לו . אבל זה כנגד שילטוני ! אני לא מצליח להשתלט על הכעס שלי ... אני ככה כבר מאז ש-

״ הארי בבקשה תפתח , אני מבטיח , אני לא אשאל שאלות ולא אציק לך ... אני .. רק רוצה לתת לך חיבוק ״ הוא קטע את מחשבותיי ״ בבקשה ״ הוסיף בלחש . נעמדתי אל מול הדלת והנחתי את ידי על הידית , לקחתי נשימה ארוכה ועצמתי את עיניי , תשתלט על עצמך הארי .... הוא לא אשם בכלום . פקחתי את עיניי ופתחתי בזהירות את הדלת .

לואי הסתכל עלי בפני דאגה שניסה להסתיר ולמען האמת לא הצליח , הוא הסתכל לעיניי ואני לאלו שלו בעודי משפיל את ראשי .

״ א- אני יכול ? ״ הוא שאל בעדינות והצביע על גופי במטרה לבקש לחבק אותי . אין משהו שאני צריך יותר מהחיבוק שלו כרגע . מובן שהוא יכול .

הנהנתי בראשי בחיוב והוא התנפל לחבק אותי בשניות . בהתחלה לא הגבתי , נלחצתי , לא ידעתי מה לעשות . אך נשמתי עמוק והזכרתי לעצמי להרגע , וחיבקתי אותו בחזרה .

אף פעם לא הצלחתי להשתלט על הכעסים שלי , ומובן שגם כרגע אני לא , אבל אני מרגיש שאני מתחיל להשתפר , עוד קצת ואדע להשתלט על העצבים שלי . וזה הכל בזכות לואי ... הוא גורם לי להרגיש שלוו ורגוע יותר ... תמיד .