אור וחושך

הוגוורטס

איזבל ווילסון:
הסתובבתי ברכבת, מחפשת תא ריק, ואז ראיתי ילדה, היא נראתה גדולה מידי בשביל שנה ראשונה, אבל הביטה ברכבת בכל כך הרבה בלבול שהיה ברור שהיא חדשה.
החלטתי להזמין אותה לשבת איתי.
אתם בטח שואלים: "זאת ילדה שאת לא מכירה, למה את מדברת איתה?"
אז אני אספר לכם.
----------------‐---------------------------
לפני שנה, ביום הולדת 11 שלי, הגיע אלינו ינשוף בביתה.
כמובן שאני לא הייתי בבית ולא שמרו לי את הינשוף.
באסה.
רציתי אחד.
בכל מקרה, ההורים שלי סיפרו לי שעל הינשוף היה מכתב, והביאו לי אותו.
במכתב היה כתוב שאני מוזמנת לבית ספר לכישוף ולקוסמות הוגוורטס.
אמרתי להורים שלי: "זאת בדיחה או משהו? אתם מנסים לעבוד עלי? אין כזה דבר קוסמים!"
מובן שההורים שלי הסכימו איתי.
הרי אין כזה דבר קוסמים😏.
חודש אחרי התקרית הזאת, הופיע בדלת הבית שלנו אדם גבוה, עם זקן לבן ושיער מאודדדד ארוך.
"אני אלבוס פרסיבל וולפריק בריאן דמבלדור." הוא אמר.
הוא אמר שהוא המנהל של הוגוורטס.
לקח לי כמה רגעים להיזכר במכתב שקיבלנו.
ואז אמרתי לו: "אתה האיש המוזר שעושה את המתיחה על הקוסמים?"
הוא חייך ואמר:"זאת לא מתיחה."
אמרתי לו שאני רוצה הוכחה והוא נופף במקל עץ (עוד לא הסכמתי לקרוא לזה שרביט) והופיע לנו נבל באמצע הסלון.
הוא לקח אותי להוגוורטס, ועזר לי לקנות ציוד.
בין לבין הוא הסביר לי על ילד מפורסם שקוראים לו הארי פוטר.
הוא אמר שהארי לומד בשנה ה______ בהוגוורטס, וסיפר לי שהוא היחיד ששרד את קללת אבדה קדברה.
למדתי בהוגוורטס במשך שנה, ואז חזרתי למשפחה המאמצת שלי.
אה שחכתי להזכיר את זה...
טוב, אני אגיד עכשו.
אני מאומצת.
אני לא יודעת הרבה על ההורים הביולוגיים שלי וגם ההורים שלי לא יודעים.
הם מצאו אותי ליד הדלת שלהם כשהייתי בערך בת שנה.
לאמא שלי קוראים מישל, ולאבא שלי קוראים לוק.
יש לי גם אח גדול.
קוראים לו אדוארד.
המשפחה שלי באה מפריז, ועכשו אנחנו גרים באנגליה.
והסיפור שאני הולכת לספר לכם עכשו הוא סיפור החיים שלי.