אור וחושך

התמונה של לארה

איזבל ווילסון:
חופשת חג המולד הגיעה!
אני נוסעת הביתה!
כבר נימאס לי מהתחושה שיש לי כשאני מתקרבת לניקו.
כאילו אני נישאבת אליו.
ומחר,
סוף סוף אני אחזור הביתה!
בלי תלמידים מעצבנים שמרכלים עליך, בלי מורים, בלי שיעורים, והכי חשוב בלי לארה.
אני שונאת אותה!
הלוואי שלא הייתי פוגשת, אותה!
בא לי להרביץ לה בכל מקום שאני יכולה.
הלוואי והייתי יכולה.

לארה סמית':
"אתה נשאר בחג המולד?" שאלתי את דראקו.
ראיתי שהוא מסיט מבט לרגע, חושב על משהו.
"אה.. כן..."
"תודהתודהתודהתודה לאלים אני גם נשארת וממש לא היה בא לי להתשעמם. מזל שהאליזבת הזאתי לא נשארת." חייכתי.
"אז.. למה *אתה* נשאר?" שאלתי. ידעתי את התשובה מראש.
"סתם... משעמם לי בחג המולד.. אז אני נשאר."
"באמת? זה לא כי כשעברנו ליד הילד ההוא והוא אמר שהוא נשאר אז החלטת גם להישאר?"
"היי! יש לו שם!"
"באמת? מה השם שלו?" חייכתי.
"א-אה.." הוא הסמיק.
"את תגלי את זה לבד."
"....."
"פוטר." אמרתי.
"אתה כל הזמן אומר את השם שלו בלילה, שומעים אותך עד לחדר שלי. השם שלו זה פוטר?" הרמתי גבה וחייכתי.
"......."
"אתה עגבנייה?"
"אני חייב ללכת. קבעתי עם פנסי לצאת לסיבוב בחוץ!!" הוא ברח משם.
צחקתי.
"אידיוט."
הלכתי, פותחת את הספר שלי בעמוד שבו עצרתי, עד שנתקעתי במישהו.
"אאו!" אמרתי בכעס. "תסתכל לאן אתה הולך-!" הרמתי את מבטי.
"הו..." הסתכלתי עליה.
"את." אמרתי בקול אדיש.