אור וחושך

אני לא רציתי ליפול

לארה סמית':
הלכתי לבית שלי (הנקרא גם סלית'רין) עם החברים החדשים שלי. או לפחות.. החבר החדש שלי.
אני מתכוונת, השניים האחרים שמנים ומוזרים, והם יותר מדי צייתנים. והילדה הזאתי? היא מוזרה... היא כזאת... אוף, אני לא אתחיל.
לבסוף נופפתי להם לשום והלכתי לחדר שלי, היו שם עוד בנות שחייכו אליי.
פרקתי את הדברים שלי. אחרי שסיימתי התלבשתי והלכתי לקרוא ספר במיטה.

איזבל ווילסון:
הגיע בוקר.
אוף.
אני שונאת בקרים.
אני אוהבת את המיטה שלי ואת החושך.
ועל השיעור הראשון יש לנו שיקויים.
עם המוזרה המעצבנת מסלית'רין.
טוב, כדאי שאני אלך לאכול ארוחת בוקר לפני שהיא תיגמר....

לארה סמית':
ישבתי בשולחן שלי. דראקו דיבר, אני צחקתי, השמנים הנהנו בפה מלא, והילדה הנהנה במרץ.
קמתי לפתע. "יש לי שיעור עוד מעט, כדאי שאלך להתארגן." אמרתי.
הסתכלתי לשולחן של האדומים. עדיין לא זכרתי את השם.
הילד ההוא עדיין הסתכל עליי בכעס-קנאה שלו.
"תגיד," לחשתי לדראקו. "מה הקטע שלו?" הצבעתי על הילד ההוא.
"הא? מי-" הוא הסתכל עליו. זה היה נראה שהוא מתחיל להיות טיפה אדום.
"נו?" שאלתי בלי סבלנות.
"...." הוא שתק.
_הוא כל כך מסמיק כרגע._
"אין לי מושג."
_שקר_ חייכתי.
"טוב, יש לי שיעור" חייכתי ונופפתי להם. הולכת לשיעור.