אור וחושך

מטאטא עופף לו מטאטא קטן

איזבל ווילסון:
שיעור שיקויים.
איזה שיעור מטומטם.
פשוט זורקים חומרים לקערה, ומערבבים.
וסנייפ כל פעם מנסה להוריד מגריפינדור נקודות.
אז השיעור, סנייפ ניסה להוריד לי נקודות על זה שלא מדדתי את החומרים שלי (ישר זרקתי אותם לקדרה) וממש התעצבנתי.
בקיצור, הרגשתי שוב את התחושה המוזרה של הכעס, והתחלתי לקלל אותו.
הקטע המוזר היה שלא הצלחתי להבין מאיפה אני מכירה את הקללות האלה.
לא שמעתי אותן בחיים!
סנייפ נבהל וחזר למקום שלו.
שוב ניצחתי.

אחרי הלימודים יצאתי להתאמן על המטאטא.
עליתי עליו והתחלתי לעוף.
ואז אמרתי לעצמי: 'אם אני מצליחה לעוף ככה כבר בפעם הראשונה שאני עפה, אז בא נעשה כמה פעלולים מסוכנים יותר.
התחלתי לעוף הפוך, לעוף בשמיניות, לעוף בסלטות, וסתם לעוף מהר.
ואז הפרופסור מקדוגל(מה, ככה קוראים לה! לא?...) התחילה לצעוק עלי שאני צריכה לרדת ושזה מסוכן.
אז ירדתי והלכתי לאכול ארוחת ערב.

לארה סמית':
אני עדיין צוחקת.
"אני מתה על סנייפ, אנחנו בטוח ננצח אם הוא ימשיך ככה." אמרתי לדראקו. הוא חייך חיוך ענק.
"את לא מכירה את סנייפ, הוא תמיד ככה. אבל פוטר הזה- אה, הגריפינדןרים האלה תמיד זוכים איכשהו."
כשהוא קלט את המבט שאני נותנת לנו הוא הוסיף.
"לא שאכפת לי."