אור וחושך

למה. אין. לי. רעיונות. לפרקים?!

*נ. מ. לארה*
הנה מה שקרה בשבוע שעבר עליי בהוגוורסט.

- ריתוק מסנייפ למשך שבוע וחצי במשך כל יום. בערב.
- כניסה של דמבלדור לבית סלית'רין וברכה על חזרתי
- מציאת דראקו והארי מתכרבלים בכיתה אחת.
- ניצחון של בית סלית'רין במשחק קווידיץ'
-מציאת חברה חדשה מבית גריפינדור (קוראים לה מיי! זה כזה מגניב!)
- מלא פתקים מדראקו.
- נכנסה תלמידה חדשה לבית שלנו בזמן שהייתי במחנההההההההההההההההה
- התלמידה החדשה ואני התחברנו והיא קרה ורעה:)

לא הפסקתי לחשוב על מחנה החצויים וזה כמעט גרם לי למות על ידי סנייפ.

"סנייפ כזה מפחיד. הוא גורם לי לרצות להרוג את עצמי-" אמרתי לדראקו כשישבנו בכורסאות בבית סלית'רין.
"הוא מפחיד, אבל זה שווה את זה, את יודעת, הוא מפחיד את התלמידים מהבתים השונים ויורד עליהם. בסך הכל הוא מורה טוב, לא ככה?" דראקו אמר וצחקנו ביחד.
"על מה אתם צוחקים, חתיכת מפגרים? תפני לי מקום בכורסא לארה." לילי (התלמידה החדשה בבית שלנו) אמרה לי והתיישבה לידי בכורסא הצפופה.
היא לקחה לי את התפוח ונגסה בו.
"היי! זה התפוח שלי!" מילמלתי בכעס.
"היה. זה היה התפוח שלך. עכשיו הוא שלי." היא אמרה וצחקתי, עוצמת את עיניי ומזיזה את ראשי מצד לצד, כאילו זו הייתה בדיחה לא חכמה.
"תגידי," לילי אמרה ונגסה שוב בתפוח המסכן שהיה שלי.
"אני יכולה לישון איתך הלילה? המיטה שלי וכל הדברים שלי לא הכי מאורגנים-" היא עירה ומשכה בכתפייה, דראקו הסתכל עליי במבט של ";-;" ואני החזרתי לו מבט דומה.
"אממ אוקיי, אין בעיה, אני מניחה." אמרתי והיא קמה מהכורסא.
"יאיי! עומד להיות הרבה כיף!" היא אמרה והביאה לי את התפוח הנגוס שלי בחזרה, ועלתה למגורים.
דראקו המשיך להביא בי במבט מוזר ואני פשוט הסתכלתי עליה רצח למגורים ומשכתי בכתפיי, נוגסת בתפוח.
"תיזהרי, היא יכולה לתקוף אותך בלילה עם כרית. תנסי לא למות בלילה הזה." הוא אמר ואני הנהנתי.

הגיע ינשוף באמצע שאני ודראקו דיברנו, לילי בדיוק ירדה בפיג'מה, מוכנה ללכת כבר לישון. היא פיהקה.
לקחתי את המכתב מינשוף וחייכתי.
זה היה ממיי.
'לא כזה מאוחר, רוצה ללכת סתם להסתובב?' היה כתוב שם והיא פירטה על מקום מיוחד שהיא מצאה.
התלהבתי וחייכתי, מוכנה ללכת.
לילי הביטה בי.
"לאן את הולכת?" היא אמרה לי.
"אני הולכת לפגוש חברה מגריפינדור, אבל זה לא ייקח הרבה זמן, אז אני אחזור מהר." אמרתי ושמתי מגפיים, יוצאת משם בניפוף לדראקו וללילי.

------------
*נ. מ. לילי*
"הגריפינדורית המגעילה הזאתי," אמרתי, דראקו הרים אליי את המבט שלו.
"בטח בוצמדית." הוספתי.
"...." דראקו שתק והסתכל על הדלת שלארה יצאה ממנה.
"אני מבין אותך בעניין הזה." הוא אמר, והסתכלתי עליו.
הוא באמת מבין.
אולי הוא יעזור לי.