אור וחושך

הביתה

איזבל ווילסון:
_חופשת חג המולד_
אני כבר יורדת מהוגוורטס אקספרס, עכשו אני בקינגס קרוס, ומסתכלת מסביב.
ההורים שלי אמורים לבוא לאסוף אותי.
יש להם אחוזה דיי קרובה לארמון בקינגהם, והיא מאוד מזכירה אותו.
ואז צדה את עיני דמות מוכרת.
נער עם שיער בגווני חום זהוב, שמחפש מישהו.
רצתי וקפצתי עליו.
"אדוארד!" צרחתי.
הוא חייך לעברי.
"כל כך התגעגתי אליך.
את לא מבינה כמ- " משהו קטע אותו.
הוא הסתכל על המשהו הזה בקהל, והפנים שלו הפכו מפוחדות.
"איזבל" הוא אמר לי "רוצי ותיתרחקי מכאן. עכשו."
"אין מצב! אני לא משאירה אותך להתמודד לבד עם מה שזה לא יהיה!" החזרתי לו.
הוא התנשם בכבדות.
"אנחנו חייבים לברוח." הוא אמר לי.
ואז נשמעה שאגה.
פרצנו בריצה לעבר היציאה.
כשאנחנו מחזיקים ידיים.

לארה סמית':
זמזמתי לעצמי בזמן שדראקו חשב על המהלך הבא.
אחרי שהוא עשה אותו שמתי רגל על רגל ושמתי את השחקן שלי על המשבצת הבאה. "בום!" צעקתי.
"שח. מט." חייכתי.
"אוף. אני גרוע בזה! איך את מצליחה??"
"אויש נו דראקו, אל תשקר לי," חייכתי אליו והתקרבתי לפניו.
"אתה לא במיטבך, וכולנו יודעים למה."
ראיתי אותו בולע את רוקו.
"פוטר."
"לארה!!!"
"פוטרפוטרפוטרפוטרפוטרפוטרפוטרפוטרפוטרפוטרפוטרפוטרפוטרפוטר...."
"לאאאאאאאאאאאאאאא"
צחקתי.
"אוף, תרגיע, אני לא אספר לאף אחד על מה שקרה שם." אמרתי, הוא חייך.
"דרך אגב, מה עשיתם אחרי שיצאתי?" שאלתי.
"לארה.............!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"
"או שיט-" קמתי מהכיסא וברחתי ממנו.
"אעעעעעעעעעעעעעע לאאאאאאאאאאאאאאאא!!!!!!! פנסייייייייייייייייייייייייייייי"
"מה בשם מרלין-" פנסי ירדה במדרגות, לראות מה קורה.
"........"
"הוא הבעיה שלך, מותק." היא חזרה למעלה.
"לאאאאאאאאא-" פתאום היה רעם, והתחילו להיות ברקים.
הדעת של דראקו הוסחה.
_כן! זו ההזדמנות שלי!_
חמקתי מתחת לשולחן, דראקו הסתובב בחזרה לראות אותי ולרדוף אחרי.
"מה? לאן היא נעלמ-"
קפצתי לו על הגב.
"פיקאבו!" צעקתי והפלתי אותו על הרצפה.
"לאאאאאאאאאאא!!!!!!"

ואז סנייפ נכנס.
ישר עמדנו ועשינו את עצמנו כאילו יש לנו כבוד ודיברנו כמו בני אדם אמיתיים.
"מה זה.. כל הרעש הזה?" הוא שאל, נועץ בי ובדראקו מבט, עמדנו זקוף וחייכנו אליו.
_שלא. תעז. לזוז._. כנראה שדראקו קרא לי את המחשבות, כי היינו כמו בובות כאלה בחנות בגדים.
חסרי חיים.
אבל אחרי שסנייפ אמר כמה רעש עשינו פה וגילה שזה אנחנו,
האמנתי שמעכשיו אהיה בובת חסרת חיים.
סנייפ מפחיד אותי.
אמאלה.
"......ו-10 נקודות יורדות לסלית'רין על רעש בלתי נפסק." הוא אמר.
"סליחה אדוני." אמרנו.
הוא יצא משם.
פיוווווווווו.