אור וחושך

קליפורניה

לארה סמית':
היא הצילה אותי.
היא הצילה אותי.
היא. הצילה. אותי.
לא הבנתי מה קורה, אבל התפוגגנו איכשהו.
בלעתי את רוקי.

*אחרי עשר דקות*
אנחנו באמריקה.
הכל כל כך... גדול..
הלכתי ליד איזבל, אפילו לא שמה לב לכך שאנחנו אחת ליד השנייה.
הסתכלתי סביב בהתפעלות.
בחיים לא ראיתי מקום שהוא לא לונדון.
זה מרגש אותי במידה כל כך לא מרגשת שאני רוצה להתפוצץ.
ואין לי מושג מה לעשות עם עצמי.
_מגניב..._ חייכתי טיפה.
הרגשתי שמישהו מסתכל עליי, ואז ראיתי שהילד עם השיער הבלונדיני מחייך גם.
משום מה המשכתי לחייך אליו.
ואז שמתי לב אליה.
שתקתי וגירדתי בראשי.
חשבתי על מה לעשות ואז נאנחתי בשקט.
תפסתי מעט בידה ולחשתי לה
"תודה ש..הצלת אותי..שם.." מילמלתי לתוך אוזנה ואז עזבתי את ידה.
מגע ידה היה חמים, וכשעזבתי אותה פתאום היה לי קר.
גיכחתי לעצמי בלב על מה שקורה פה.
אני הולכת עם ילדה אחת ושני בנים שאני אפילו לא מכירה לאיפשהו, הולכים במקום לא ידוע, וככל הנראה יעלמו בדרך.
אבל אני לא בורחת.
אני אפילו לא יודעת למה.