-לאחר חמש שנים-
"אני מציע אישור זמני של שנתיים, סודי כמובן, של מכירה של סמים לערפדים בלי הפרעות מיותרות בתנאי שלא תמכור לבני אדם בזמן הזה. אני צריך להשיג את השלום הזה איתם לזמן מה כדי שנוכל להמשיך לקבל מקררים" רוהאן הביט בכולם מסביב לחדר כדי לראות אותם מהנהנים בהסכמה, ואז הביט בגוארו כדי להמשיך לדון בתנאים.
גוארו לקח לגימה מכוס הקפה שלו בחצי חיוך מבודר, מתוחכם שמה שהוא מסתתר מאחוריו. הוא הרים מבט לבחור לידו , עדין מחייך, ואז הניח את כוס הקפה שלו חזרה על שולחן הזכוכית הקטן שמולו.
"לא היה לי ספק" גוארו נאנח באנחת יודע כל.
הוא מסמן לבחור שעומד מטר ממנו למהר אליו עם האצבע, והבחור ממהר לכרוע ברך ליד כיסאו באוזן קשבת.
"לך תביא את קורפס. אנחנו לא עושים עסקים בלעדיו" גוארו אמר בקול מספיק רם בשביל לגרום לכולם בחדר להשתנק. דממה נפלה בחדר, כולם ישבו בפחד מכוומים בכיסאות.
קורפס.
יד ימינו של מסיאס, גאון הצווארון הלבן, המטורף הברוטאלי וחסר הלב שהיה היורש הבא של מסיאס מאחר ולמסיאס לא היו ילדים.
קורפס המפורסם.. נסיך האופל.
קולום הייתה עיר שקטה עד לפני שהנסיך האפל הגיע... או יותר נכון.. עד שהוא הפך לאחד כזה.
קולום הייתה עיר שנשלטת על ידי משפחות רבות עוצמה ועושר, משפחות של ערפדים ששום דבר לא הפחיד אותם מרוב שהיו בעלי אמצעים.
שום דבר חוץ מקורפס.
השמועות עליו היו מטורפות, ואף אחד לא הכיר את הפנים שלו חוץ ממי שמסיאס רצה שיכיר.. אלו שבדרך כלל היו הקורבנות של הבחור מטיל האימה.
ולאחר שתי דקות של שקט, נשמעו צעדים כבדים ובטוחים, אל החדר נכנס בחור שנועל נעלי עבודה שחורות ושחוקות, שלבוש בג'ינס שחור ופשוט, חולצת טי שחורה עם גורמט שהתנוסס על צווארו יחד עם עוד שרשרת תליון של מטבע , שתיהן מכסף ונראות כבדות ומבצבצות מתחת לג'קט העור השחור שלו, יחד עם כובע רחב שוליים שהסתיר את פרצופו.
קורפס נעמד ליד הבוס שלו בלי להגיד מילה, מביט בו מתחת לכובעו ומחכה לפקודה.
"תוריד את הכובע ילדון, הם צריכים להסתכל לאנשים בעיניים כשהם עושים עסקים" גוארו הביט בעיניו הירוקות ומלאות התחכום בפרצוף מתחת לכובע.
קורפס הנהן, מרים יד לכובע שלו וגורם לכולם להחסיר פעימה.
הוא תפס את הכובע בקודקוד ראשו ומשך אותו מעלה, חושף את פניו.
החדר היה שקט. פרצופים התלבנו.
והבן של רוהאן דובאל התרומם מכיסאו והביט בקורפס בפרצוף המום, מחוסר מילים.
קורפס לעומת זאת, פגש בעיניו רק לרגע, מביט בו בעיניים קרות ומשועממות לפני שהוא מביט סביב, אל הקהל המבוהל.
"אני אצטרך כיסא" קורפס מביט על אחד המשרתים שממהרים להביא לו את הכיסא הכי טוב שהם יכולים להשיג במבט חטוף על החדר.
"אתה לא מעדיף כורסה?" גוארו שואל את קורפס בזמן שהוא מתיישב על הכיסא שלו ולוקח את הניירת מידיו של גוארו.
"הכורסאות האלה הם בשביל אנשים מתנשאים כמוכם, אני לא מחפש היראות כוחנית" קורפס חותך את גוארו וגוארו פולט צחקוק.
היו להם המון ריבים על הכנות של קורפס בחמש השנים האלה.. בהתחלה קורפס היה נענש אבל גוארו הבין מהר ששום דבר לא מפחיד אותו מספיק בשביל להפסיק להיות בדרך שלו.
אז הוא למד להתרגל לזה.. והיום זה היה די חביב עליו.. אלו אחד מהדברים היחידים שנראו כמו אישיות אצלו.. הוא לא היה מדבר על עצמו או על העבר, הוא לא חיפש חברות עם אחרים.
הוא היה סגור עם עצמו ולא נתן לאף אחד להיכנס.
גוארו ידע שיש לילד הזה לב.. אבל הלב הזה התקשה.. יהיה קשה לשבור אותו.
או אולי.. עדיף פשוט לא להתעסק איתו.
קורפס מוציא עט ממעילו ופותח אותו בזמנו. הוא קורא את ההסכם בדקדוק. הוא לא ממהר ולא נלחץ מהעיניים שמופנות אליו.
"שנתיים זה שום דבר.. זה יעבור לך בלי שתשים לב. זה לא ישתלם לך..
מעבר לזה.. התקרית לפני חמש שנים עם המצלמה בחדר שלך... הם החזירו לך טובה על זה עדיין?" קורפס מביט בגוארו בשאלה, למרות שהוא יודע את התשובה יותר טוב מגוארו.
גוארו מחייך ומניד אליו ראש.
"חמש שנים לכל הפחות, כהתחלה.
ולא נסכים לשלם מיסים מוגדלים כמו בדרך כלל ואסור שתהיה שום מעורבות בכלל בעסקים שלנו.." קורפס מעביר לגוארו את ההסכם חזרה וסוגר את העט שלו, מכניס אותו חזרה למעילו.
"ממתי התערבנו לכם בעסקים?" אדון דובאל מדבר בסקפטיות.
הוא לא אוהב את החדות של הבחור הזה מכל מיני סיבות...ועוד הוא הזכיר להם את ההשפלה של גילוי המצלמה...
"שאני אעלה שוב את עניין המצלמה? או אולי את העובדה שאנשים שלך ניסו כמה פעמים לשכנע אותי לעבוד בשבילכם ולחבל בתוכניות שלנו?" קורפס מביט בדובאל במבט כל כך קודר שדובאל מנתק קשר עין בחרדה.
"כשאני מתכוון לניתוק מוחלט בהתערבות.. אני מתכוון לניתוק מוחלט.
שום אף לא יכנס וירחרח או שתצטרכו לשלם מחיר..
וכמובן שאת המחיר אני אקבע" קורפס קובע. הוא יודע איך עובדים הדברים האלה כבר מאחורה מקדימה ומהצדדים.
"אני מציע הסכם ביניים.
מיסים עם הנחה של שליש מהמחיר. ארבע שנים לאישור הזמני והנקודה שלך לגבי ההתערבות מובנת לי.. אנחנו נדאג לשמור על כך כרצונך" דובאל מפחד. אבל הוא לא רוצה לצאת פראייר לגמרי.. אז הוא מנסה להתמקח.
אבל התוכנית של קורפס עבדה יותר טוב מהמצופה.
קורפס הכין את גוארו להמשיך לשלם מחיר מלא והתחייבות לשלוש שנים בלבד.. או אולי לשנתיים וחצי.
אלו חדשות טובות.
"אני משאיר לך את ההחלטה גוארו" קורפס נעמד, טופח פעמיים על כתפו של גוארו כאישור לקבלת ההסכם.. .
היו לשניים האלה כל כך הרבה קודים שזה היה מטורף.
רק שניהם זכרו אחד לשני.. בגלל זה הם היו שילוב מנצח ביחד.
קורפס מביט מסביב לחדר במבט ריק, מחזיר את כובעו לראשו ומסתובב ליציאה, יוצא מהחדר עם ידיים טמונות בכיסיי מכנסיו כמי שיש לו כמה סודות במעלה השרוול שלו..
---------
אני ממש מצטערת על העלאות איטיות בזמן האחרון.. הלימודים עמוסים עד שאין לי זמן ןגשת לווטפאד ולפרסם:(
YOU ARE READING
⚔️The Dark Prince⚔️
Fanfictionמה הקשר בין ילד רכרוכי בן 15 בשם לורן ריידר לרוצח ברוטאלי בשם הקוד קורפס? ומה הקשר של שני הבחורים האלה לעשיר נחשק, מפונק וברוטאלי בעצמו בשם איאן דובאל? ואיך כל זה יסתיים בחוזה נישואים בין שני אנשים חסרי מעצורים כשאחד לוקה באהבה אובססיבית כלפי האחר ע...
