קורפס היה נתון תחת המון כאב,
במיוחד כי היו תקועות לו בכתפיים שתי יתדות עץ וגם בירכיים שתיים שריתקו אותו לכיסא שלו.
הוא היה מלוכלך בדם ובדיוק קיבל את ההצלפה ה13 שלו.
איאן היה אכזרי, חובט בו בשוט בכי גרוע שלו ומנסה להוציא ממנו יבבת כאב.
זה אחרי עוד 60 הלקאות שקדמו להן בכל מיני שוטים שונים שכנראה לא היו אכזריים מספיק בשביל קורפס או איאן.
"אתה תעשה את זה שוב?" איאן צועק בשלב הזה.
קורפס היה קר ולא ענה. רק הביט בו במבט במלוכלך וכועס.
"אם אתה חושב שאני לא רק בגלל כמה מכות, אתה תהיה מאוכזב" קורפס פותח את פיו לראשונה, מבין במבט של איאן מתקדר.
"אתה לא זוכר שיש לנו הסכמים?" גוארו יושב עם איאן וקורפס בחדר ולא יכול שלא להזדעזע מהמראה.
הבחור הזה.. העקשן הזה שלא מוכן לוותר אפילו כשהוא בעמדה כל כך פגיעה..
גוארו לא ידע אם זה טיפשות ועקשנות או אומץ.. אבל בכל מקרה, מה שזה לא יהיה, גרם לו לסיים ככה.
"ההסכמים שלך מעניינים לי בדיוק את השערה הכי ימנית של הגבה שלי" קורפס מביט בגוארו בשנאה, העיניים שלו מפחידות ומטילות איימה אפילו כשהוא קשור ומרותק עם כל מיני אביזרים מכושפים.
" אתה כמו הבן שלי, קורפס, אתה יודע שלא הייתי נוטש אותך. אפילו אם ככה אתה מרגיש כרגע" גוארו מביט בקורפס בתסכול.
"טוב.. אין לך ילדים, ברור שיראה לך מתאים למכור אותי לזבל הזה" קורפס עוקצני. הוא מתחיל לאבד סבלנות ומביט בעיניים הקודרות של איאן.
"מה?" הוא קורא תיגר על איאן אפילו עכשיו, עקשן ונחרץ כמו תמיד.
"אתה מתחתן איתי גם אם אני אצטרך להשאיר אותך פה במשך כל השבועיים וחצי שנשארו. אתה כנראה לא מבין שאתה שייך לי עכשיו" איאן לא קליל ומבודר כמו בדרך כלל.
השדים שלו בחוץ ושהוא נראה עכשיו כמו עצמו יותר מתמיד בעיניי קורפס- רודן, שתלטן, מרושע ודוחה.
"תחתום הסכמים, תשים עליי אלף טבעות, תכה אותי ותצלוב אותי מצידי.
אבל אני בחיים לא יהיה שלך, דובאל" הטון של קורפס טעון ועצבני, ושני הגברים חולקים ביניהם חילופי מבטים מלאים בכעס וזעם שהם רוצים להוציא זה על זה.
"אל תגרום לי להמשיך, לורן, אתה תצטער על זה" איאן מזהיר וקורפס מגחך מתוך הכאב, חושק שיניים מכאב ותסכול.
"אני כבר מצטער על היום שפגשתי אותך, אל תדאג" קורפס תופס את איאן לא מוכן, ולרגע, המבט הקשה של איאן שוכח והוא נראה כאילו הוא פגוע.
"כולם לצאת החוצה, עכשיו" איאן חוזר לעצמו מהר, מדבר בקול נמוך ומאיים וצופה בשומרים שלו ושל גוארו מלווים את גוארו החוצה, מתיישב ממול ללורן ומביט בו במבט שמתרכך מעט, בוחן את פניו ומשפיל רק לרגע את הפנים במחשבה.
"כל מה שאתה צריך לעשות זה להישאר איפה שאתה ולתת לי להיכנס.. זה כל כך קשה לך?" איאן מביט בלורן בשאלה, מתוסכל ועצבני ובעיקר פגוע.
למה הוא כל כך פגוע? הוא מעולם לא הרגיש כל כך עצוב לפני כן..
"יש לי מספיק שדים בפנים, אני לא צריך לפתוח את הדלת גם לשטן" קורפס מביט באיאן מבעד לכאב בעיניים עקשניות.
"כל מה שאתה צריך להגיד לי זה להפסיק.
ואני אפסיק ואשחרר אותך לחדר שלך.
אני אטפל בך ואתנהג אלייך טוב יותר מקודם.. כל מה שאתה צריך לעשות זה לבקש.." איאן לא ידע למה הוא מוותר לו פתאום.. הוא מעולם לא התרכך ככה..
קורפס הניד ראש.
"אני אשאר פה, אני בסדר" הוא מתעקש, מביט לצד בעייפות ומניח את ראשו על משענת הכיסא שלו, מותש.
"תזכור שאתה בחרת לעשות את זה בדרך שלך.. זה לא אני שהייתי אכזרי אלייך.. אלה אתה שהיית אכזרי לעצמך.." המבט של איאן מתקדר חזרה, הוא קם ולוקח את השוט שלו, מצליף בפניו של קורפס פעמים, פעם אחת בכול צד, ועדיין לא מקבל אפילו יבבה.
"זה מספיק להיום" איאן מניח את השוט ויוצא החוצה, מסרב לתת לדמעות שלו לצאת החוצה ומבולבל.
YOU ARE READING
⚔️The Dark Prince⚔️
Fanfictionמה הקשר בין ילד רכרוכי בן 15 בשם לורן ריידר לרוצח ברוטאלי בשם הקוד קורפס? ומה הקשר של שני הבחורים האלה לעשיר נחשק, מפונק וברוטאלי בעצמו בשם איאן דובאל? ואיך כל זה יסתיים בחוזה נישואים בין שני אנשים חסרי מעצורים כשאחד לוקה באהבה אובססיבית כלפי האחר ע...
