בשבוע שלאחר הטרגדיה, מתחילות להסתובב שמועות על מטורף שהולך ורוצח כל אדם שהיה חלק מהתקרית הזאת.
אדם שראה את הפנים של הצוות הזה.
אדם שידע מי האויבים של גוארו מסיאס.
אדם שמסיאס ניסה לתפוס ולהשיג כדי לקחת אותו תחת כנפו.
הבחור היה מכונת הרג ולא השאיר עקבות אחריו. מה שאפילו למקצוען קשה לעשות- מאחר וערפדים מפותחים מידי בשביל הטכנולוגיה.
וביום ראשון, בשעה שש בערב, הדלת של המחתרת בצד המזרחי של קולום רועדת מהדפיקות בדלת.
ואחרי שהדלת נפתחת, מתגלה אדם אחד ,יחיד.. ועכשיו, על פי גוארו מסיאס- גם סופר מיוחד.
מטיאס מסתכל על החייל שלו בעיניים-
הוא מגואל בדם, מדיו קרועים ושיערו פרוע- אבל אין לו אפילו פציעה אחת.
אז מטיאס ממהר לקחת אותו ולטפל בו- מסתכל ביחד עם הילר בכנופיה על כל אינץ' בגופו כדי לראות אם יש לו פצעים או שריטות.
הוא שולח אותו למקלחת ונותן לו בגדים חדשים , מודיע לו להגיע אליו מאוחר יותר למשרדו- נקי, מסודר וצלולן.
ואחרי שעה בערך, הדלת נפתחת והבחור מתיישב מולו בנינוחות, מביט במטיאס.
" מה קרה לך? איפה היית? חיפשנו אותך" מטיאס היה סקרן.. לא רק התחייב לדעת.
"הייתה תאונה בפעולה של המחסנים לפני שבוע. זה עלה לי על העצבים. החלטתי לסיים את העבודה בעצמי." הקול היה מונוטוני וקר.
"רציתי לסיים את מה שהתחלתי, למדתי לא להשאיר קצוות סגורים מימך" הבחור מחייך חיוך ציני ומטיאס מגחך, משען אחורה על כיסאו במבט מתרשם.
"גוארו רוצה לפגוש אותך.. הוא ידע שבסוף מי שזה לא יהיה יגיע אליו" מטיאס בוחן את הפנים המוכרות שעכשיו נראות כבויות וקרות.
פנים של רוצח. רוצח ברוטאלי כמוהו.
"זה נכון מה שאומרים? שהשארת את הראשים שלהם במקומות רנדומליים והעלמת את הגופות?" מטיאס הודה בליבו שאפילו הוא לא היה מסוגל לזוועה כזאת.. יותר מידי גרפי וגרוטסקי עבורו.
הוא העדיף ירייה אחת לפנים, לחזה או לביצים של בנאדם וגמרנו.
"כן. זה נכון. זה היה גם מאוד משעשע. הזאבים הכי רעים וגדולים הופכים לכבשים בטווח לפני המוות." הקול קר וסרקסטי.
"היה קצת קשה לנקות את הפעם הראשונה, זאת הייתה הפעם הראשונה שערפתי ראש של בנאדם.. אבל זה העביר את הזמן.. זה היה מעניין" הקול היה נשמע כנה.. אבל מטיאס חשב שאולי זאת בדיחה.
הוא הרגיש פתאום שהוא צריך ללכת על ביצים, כי כל דבר היה נשמע דו משמעי.
הוא רק חייך ושמר על קור רוח, מבוהל מעט.
"אני מקווה ששמרת את הכוח שלך גם לדברים אחרים.. גוארו מתחיל להשפריץ נצנצים מהעיניים בכול פעם שמזכירים את 'מרטש המחסנים' שזה השם שהדביק לך, אגב.." מטיאס מדליק סיגריה, לא מודע לעובדה שהוא נראה לחוץ ביותר.
"ומה עם.." מטיאס מתחיל אבל הבחור מולו מרים אליו מבט מזהיר.
"הוא מת, קבור מתחת לבקתה בהייתה ממוקמת ממערב לפיצוץ" הוא אומר באנחה, מעביר יד על ראשו בעיניים קפואות.
מטיאס מהנהן באיטיות, בוחן את הבחור בזהירות, באמת מתחיל קצת לפחד.
"זה בקתה שהייתה צמודה.. עצוב לי לשמוע.. הוא היה חייל מצוין" מטיאס מנסה לא לגמגם והבחור מרים אליו מבט לא מעוניין, מהנהן באדישות.
מטיאס מביט סביב, מנסה לחשוב על משהו שיעביר את הנושא.
"כולם מתים.. לגמרי? או שאני אצטרך לטפל במשהו?" מטיאס מביט בעיניו של הבחור שיושב מולו ובוחן אותו.
"השארתי מאחורי רק גופות.."הוא משיב בקול קר ומונוטוני.
מטיאס מהנהן לאט, שולח לו מבט בוחן נוסף, קצר יותר הפעם.
" אני מניח שתצטרכו להתחיל לקרוא לי קורפס מעכשיו"
YOU ARE READING
⚔️The Dark Prince⚔️
Fanfictionמה הקשר בין ילד רכרוכי בן 15 בשם לורן ריידר לרוצח ברוטאלי בשם הקוד קורפס? ומה הקשר של שני הבחורים האלה לעשיר נחשק, מפונק וברוטאלי בעצמו בשם איאן דובאל? ואיך כל זה יסתיים בחוזה נישואים בין שני אנשים חסרי מעצורים כשאחד לוקה באהבה אובססיבית כלפי האחר ע...
