קורפס אסף את הדברים שלו מהחדר הקטן בבית של גוארו אחרי היום הטעון שעבר- הוא ארז את הכול לתוך מזוודה והתכוון ללכת למוטל או מלון בקרבת מקום.
קורפס היה עשיר.. הרבה בגלל שהוא לא קנה הרבה דברים וכמעט ולא היו לו הוצאות.
זה נתן לו את האפשרות לאגור כמויות של כסף בחמש השנים האלה, שיספיקו לו לעשר שנים.
"קורפס.." מייקל, נכנס לחדר של קורפס בזמן שהוא אורז, הטון שלו עצוב והוא בוחן את הבוס שלו באכזבה.
"קורפס.. אתה לא יכול ללכת עכשיו.. עבדת כל כך קשה.." מייקל מניח את ידו על כתפו של קורפס וקורפס נעצר, נאנח.
לוקח לו כמה רגעים להתיישר ולהביט במייקל.
"אני מפחד מימך, קורפס.. אבל אני מכבד אותך אפילו יותר ומגיע לך לשמוע את האמת" מייקל מביט בעיניים הריקות של הממונה עליו.
"מה עם כל הסיוטים שלך? עם הדמעות והכאב? מה עם כל מה שהתמודדת איתו במהלך הזמן הזה? טיפלנו אחד בשני כמו אחים, קורפס.. איך אתה יכול לזרוק את כל זה?
אתה לא חושב שאם הוא גורם לך לעשות משהו כזה, הוא חייב לך את העסק הזה?" מייקל מביט בקורפס מנתק את מבטו ומביט מסביב לחדר.
האווירה מתוחה.. ומייקל לא טיפש.. הוא יודע שקורפס לא צפוי.. אבל הוא אוהב אותו למרות כל הבעיות שלו.
מייקל בוגר בקורפס בשנתיים, אבל עדיין, הוא מרגיש בטוח עם קורפס כל כך.. שהוא לא מבין איך קורפס נותן לדבר כזה לשבור אותו.
"לא באתי לכאן בשביל להפוך לראש המאפיה... אין לי שום רצון להנהיג אף אחד.." קורפס מדבר בטון קודר שגורם לעור של מייקל לפתח צמרמורת.
"אחרי כל הזמן הזה.. אתה עדין חושב רק עליו? למה שלא תחיה בשביל עצמך?" מייקל הוא היחיד שיודע מה קרה לו ולקופס באותו יום.
הוא ראה את הפיצוץ מרחוק ונכנס לבקתה בדיוק כשקופס נשך את לורן.
קופס היה מחורר משבבי עצים בכול גופו.. הפצעים שלו מהגג שקרס עליהם היו קשים מידי..וקופס בחר לקבל את המכה כי ידע שהוא יכל להתמודד עם זה כדי שלורן יוכל לחיות.
מייקל היה זה שגרר את לורן באותו יום לשיחים.. הוא השאיר אותו שם כדי להשתנות וחשב שלא ישמע ממנו יותר..
ואז הוא חזר ככה.. ומייקל ידע שהוא יהיה חייב לשים עליו עין..
זה היה הסוד שלהם..
"הסיבה היחידה שאני חי, זה הזיכרון שלו, מייקל.. אם הוא לא היה מבקש ממני להמשיך לחיות, הייתי מת שם יחד איתו.." קורפס משפשף את פניו בידו, נאנח.
"כל הזמן הזה.. הוא לא אמר לי שום דבר.. מייק... אני גם ככה מת מבפנים... לא יכול להיות לי פחות אכפת.." קורפס נושף , רוכן שוב מעט המזוודה שלו וסוגר אותה.. מרגיש את ידו של מייקל יורדת.
"קח אותי איתך.." מייקל מציע וקורפס מסתובב במבט מזועזע.
"קח אותי איתך.. אני אשמור עליך.. אני אמצא דרך להוציא אותך מההסכם הזה בזמן שאתה תהיה עסוק.. תהפוך אותי לחלק מההסכם קורפס.. אתה לא יכול להישאר שוב לבד.." מייקל מתקרב לקורפס, כורך סביב גופו את ידיו בזהירות לפני שהוא מחבק אותו ומושך אותו אליו.
קורפס קפוא.. הוא לא רגיל למגע הזה.. אבל הוא מרשה את זה למייקל.. הוא רואה במייקל אח גדול בדיוק כמו שמייקל רואה בו אח קטן.
קורפס טופח על גבו של מייקל.
"אתה בטוח שזה מה שאתה רוצה?" קורפס מתרחק, מביט למייקל בעיניים.
"אתה תצא מזה...קורפס. אנחנו נצא מזה ביחד" מייקל מניח יד על עורפו של קורפס, מביט בעיניים הירוקות הכבויות האלה ומרגיש את ליבו נקמץ.
קורפס הציל את החיים שלו יותר משיוכל לספור.
ומייקל היה היחיד שראה את הלב של קורפס.
זה היה הזמן של מייקל להחזיר לקורפס לפחות חצי מהטובה שעשה לו.
YOU ARE READING
⚔️The Dark Prince⚔️
Fanfictionמה הקשר בין ילד רכרוכי בן 15 בשם לורן ריידר לרוצח ברוטאלי בשם הקוד קורפס? ומה הקשר של שני הבחורים האלה לעשיר נחשק, מפונק וברוטאלי בעצמו בשם איאן דובאל? ואיך כל זה יסתיים בחוזה נישואים בין שני אנשים חסרי מעצורים כשאחד לוקה באהבה אובססיבית כלפי האחר ע...
