אמא של קורפס הייתה קשורה לכיסא גלגלים, ידיה אזוקות למסעדים, רגליה קשורות זו לזו ופיה קשור בבד לבן שהיה מגואל בדם ומטונף לגמרי.
היא בכתה והתחננה, כנראה לא מזהה את קורפס כבן שלה.
היא ביקשה שיצילו אותו, צעקה והתחננה, אבל כשאיאן קם, הבכי שלה הפך לחרישי והראש שלה הושפל בפחד.
"למה היא פה? איך מצאת אותה?" קורפס מביט באיאן מבולבל.. הוא צופה באיאן ניגש אליה ולא בטוח למה הוא עומד להיות עד.
זה משתנה כשאיאן מוציא סכין ותוקע לה אותו בגרון, מוריד לה את הראש מול הבן שלה ונותן לרצפה להתלכלך.
קורפס לא מגיב. הוא נשאר ללא תזוזה במיטה וחושב לרגע על מה שקורה, מאגרף את ידו כדי לנסות ולשרוט את עצמו עם ציפורניו בחשאי כזריקת מציאות..
הוא לא סבל אותה אף פעם, אבל הרגיש שזה עלבון כשאיאן היה זה שרצח אותה.
ואז הוא מבין שהוא כבר לא סובל מהחולשה יותר.. הוא מרגיש טוב יותר ומתיישב, מביט לרגע על איאן, שמביט בבגדיו מגואלי אדם ואז בשומר הראש שלו שעומד בחדר בלי תזוזה.
עין תחת עין.. אני מניח.
הוא שועט לכיוון השומר ועורף את ראשו בפעולה קצרה , זורק אותו על איאן כבקשה ליחס.
"אני לא אוהב להישאר חייב.. מצטער" קורפס אומר בטון שטוח וחסר רגש, מסתובב להביט בגופה מגואלת הדם של אימו מאחוריו ובדם שמתפשט בחדר.
"תנקה אותה מפה.. אפילו אותי מגעיל להסתכל עליה ככה" קורפס אומר באנחה, בועט את הכיסא שלה לאיאן, שמביט בגבו של איאן בפנים מרוצות.
"אם זה כואב לך.. אני מאמין שאתה מתחיל להבין שאני רציני.. ולא מבטיח הבטחות באוויר.
אבל אם אתה כל כך קר לרעיון הזה.. כנראה שעשיתי לך טובה" איאן מנקה את ידיו ומתיישב חזרה על הכיסא שלו בנונשלנטיות, מביט בקורפס ניגש לחלונות וצופה בנוף.
"אם אתה חושב שאתה עושה מה שהוא בשבילי.. בשביל לגרום לי ללמוד או להבין, בשביל לשכנע אותי או להכאיב לי.. אתה טועה.."קורפס מסתובב, במבט שלו אדיש והטון שלו חסר חיים.
הוא מתיישב על עדן החלון ומביט באיאן מלמטה למטה בזלזול, גורם לאיאן להתחיל להתעצבן.
"כל מה שאתה עושה זה לגרום לעצמך להיראות אובססיבי, עקשן בלי סיבה וחסר תקנה.
התאהבתי בקופס בדיוק בגלל הדברים שלו היו ולך לעולם לא יהיו.. תקבל את זה, לאב" קורפס מחכה את איאן בטון משועמם, צופה בו במבט חסר כל התרשמות.
אז איאן נעשה אימפולסיבי שוב, מזנק לכיוון קורפס ותופס אותו מהצוואר, מצמיד אותו לאחד הקירות ומביט בו בעיניים בוערות מכעס.
"אתה בוחן את הסבלנות שלי יותר מידי, לורן.. אם תמשיך ככה, בסוף אני אהפוך אותך לשום דבר"איאן מביט למטה, אל העיניים הירוקות המדהימות האלה בזעם. הוא מת לנשק אותו אבל גם להרוג אותו.
מעצבן אותו שהוא לא מצליח להפעיל אותו כמו אנשים אחרים.
"אני כבר שום דבר, דובאל.." קורפס מדבר בטון ריק, מביט שאיאן באדישות.
"למה, מה אני כבר? בן עשירים עם תארים וכל מיני פלצנויות כמוך? אני רק ילד הרוס שבא ממשפחה דפוקה ולא מתפקדת.
אני כלום, דובאל.. אני כבר כלום. אין לי שום דבר לאבד. ואם אתה חושב שלהרוג את ההורים שלי מולי יגרום לי להתנפץ לאלף חלקיקים בדמעות, הטעות היא רק שלך.." קורפס מביט היישר לעיניים של איאן, מבטו אינטנסיבי אבל נראה משועמם.
איאן מרפה מהצוואר של לורן ומביט בפניו בגבות מכווצות.
"אתה לא מבין כבר.. דובאל? אני כבר שבור. הדבר היחיד שהיה לי אכפת ממנו היה קופס" קורפס נושם עמוק ואז נושף בנשיפה ארוכה, נראה עגמומי כשהוא חושב על האקס המת שלו.
"והוא היחיד שהיה לו אכפת ממני" קורפס ממלמל מתחת לנשימתו.. אבל איאן שומע.
ופתאום, באופן מוזר.. הלב שלו מתכווץ.
הוא לוקח כמה צעדים הרחק מקורפס ומבין מה שהוא.
מה שמניע את קורפס, כפרסונה שניה ונפרדת מלורן, זה קופס.
יש את לורן.. הקורבן, הרכרוכי שלפני.. ואז את קורפס, השולט, החזק, מטיל האימה שאחרי.
לורן ניתק את עצמו מהאישיות הראשונית שלו כדי שיהיה לאנשים קשה לחדור לשריון שלו.
והוא עשה את זה בהצטיינות.
YOU ARE READING
⚔️The Dark Prince⚔️
Fanfictionמה הקשר בין ילד רכרוכי בן 15 בשם לורן ריידר לרוצח ברוטאלי בשם הקוד קורפס? ומה הקשר של שני הבחורים האלה לעשיר נחשק, מפונק וברוטאלי בעצמו בשם איאן דובאל? ואיך כל זה יסתיים בחוזה נישואים בין שני אנשים חסרי מעצורים כשאחד לוקה באהבה אובססיבית כלפי האחר ע...
