ביום שבא לאחר מכן, קורפס בדיוק יצא מהבית של איאן לכיוון היציאה מהשער, אבל איאן עצר אותו לפני שהמשיך ונעמד מולו.
"תחזור אחר הצהריים ותאכל איתי, לאב" איאן מדבר בטון שקט, כורך צעיף סביב צווארו.
קורפס מביט בו במבט חשדן, הוא לא משוכנע.
"אנחנו לא חברים, דובאל.." קורפס מביט באיאן בעיניים ריקות.
"אני לא מתכוון להבהיר לך שוב שאני לא בן אדם שתוכל להתקרב אליו" קורפס מדבר בטון עוין, מביט היישר לתוך עיניו של איאן.
הלב שלו מתכווץ בבית החזה בתשובה. הוא מביט בקורפס ונזכר בנשיקה שנתן לו אתמול, מתרכך כמו מטומטם.
"אתה לא חייב להיות החבר שלי, לורן.. זה יכול להמשיך עם הגישה הזאת כל עוד אתה מרגיש שהיא שומרת עליך בטוח.." איאן מוריד את ידיו מקורפס בחוסר רצון, מביט בו מסתכל לצידו בחוסר עיניין.
"רק תזכור, שאתה נותן לי לקרוא לך בשימך.. אתה כבר מתקדם לכיווני..לאב.
אפילו אם אתה לא מוכן לראות את זה בעצמך" איאן מלטף לרגע את לחיו של קורפס לפני שקורפס אוחז בידו ומעקם אותה.
איאן מחייך, מביט בלורן בעיניים חמות.
"אני נכנס לך מתחת לעור לטוב ולרע, נסיך האופל שלי..." איאן נדבר בנחת, אין בו טיפת פחד מהכאב..
ככה מתמודדים עם קורפס.. אין לא בעיה להתמודד איתו כמה פעמים שיצטרך כל עוד הוא מולו, חי, נושם ובועט.
"האגו המנופח שלך מחניק" קורפס מעקם את ידו של איאן עד שהיא יוצאת מהמקום בצליל פיצוח רועש.
איאן נאנק בכאב, אבל זה קטן ולא בדיוק מרגש ביחס לעיניים שלהם שנעולות אלה באלה.
העיניים הירוקות האלה..
איאן מהופנט וחיוכו מתרחב במבט אוהב שגורם ללורן להרפות ממנו בפרצוף מלא גועל.
"מה אתה רוצה ממני, דובאל.. למה אתה עושה את זה?
יש לך כל כך הרבה אזרחים שיכולים להיות לך לצעצועים.. מה אתה רוצה ממני?" קורפס משתמש בטון כועס, נמוך.. אבל העיניים שלו מלאות תסכול ותהיה.. כאילו הוא מועד ומבולבל קצת ממה שקורה סביבו.
אם הוא שואל שאלות, זה אומר שהוא לא בטוח בעצמו כמו פעם.
זה ישחק לטובת איאן כל עוד הוא ימשיך ככה.
קורפס עקשן, מתוחכם והוא יודע להפעיל מניפולציות ותרגילים.. אבל יש רק אדם אחד שיכול לעשות את אותו הדבר לו ולנצח אותו.
וזה איאן.
"אתה לא צעצוע בעיניי, אתה המסומן המיועד שלי.
הקורבן שהקרבתי בשבילך לא הפך את זה לברור?" איאן מרגיש את ידו חוזרת למקומה ומתקרב שוב לקורפס.
"תפסיק לזיין את המוח, דובאל" הטון של קורפס אגרסיבי.
"עשית את זה כדי להפחיד אותי, לא כדי להבטיח לי אמונים.
תפסיק להתנהג אליי כמו טיפש" לורן מביט באיאן בעיניים זועמות, רושפות אש.
ואיאן עומד ומביט בעיניים שלו בוערות כשחיוך נפרש על פניו.
"אני מניח שאני באמת כבר מתחת לעור שלך.. נסיך האופל שלי..
תראה את העיניים הכעוסות האלה" איאן לועג לו מעט וקורפס מוריד מעליו את הצעיף - אבל לא מספיק מהר בשביל לכרוך אותו סביב איאן.
איאן רואה את הגלגלים שלו מסתובבים במוח.
הוא תופס את הצעיף ומושך אותו, גורם לגוף של קורפס לפגוש בשלו.
הוא מחזיק את מותניו בזרועו הימנית וידו השמאלית עולה כדי לנוח על לחיו של הילד הפרא שלו.
"לורן ריידר.. אם תמשיך להתנהג ככה, אני אתאהב בך אפילו יותר" איאן מחייך חיוך רך, מנוגד לעיניים הערמומיות שלו בנעולות על העיניים הירוקות והמרדניות של השני.
הוא אוחז בעורף של לורן בידו השמאלית ומניח את שפתיו על של הבחור הזה, דואג שלא יזוז כשהוא מפגין את החיבה שלו כלפיו.
אבל לורן הוא לא גבר חלש, הוא משתחרר ודורך לאיאן על הרגל , תופס אותו לא מוכן.
"אתה ממזר חולה ודוחה, דובאל" לורן מביט באיאן במבט מלא גועל וממהר ללכת, לא מסתכל אחורה, לבחור המצחקק, שצחוקו מהול בכאב.. אבל כל זה פשוט מסתיים בסופו של דבר בתשוקה ההולכת וגדלה שלו לקורפס.
ללורן.
YOU ARE READING
⚔️The Dark Prince⚔️
Fanfictionמה הקשר בין ילד רכרוכי בן 15 בשם לורן ריידר לרוצח ברוטאלי בשם הקוד קורפס? ומה הקשר של שני הבחורים האלה לעשיר נחשק, מפונק וברוטאלי בעצמו בשם איאן דובאל? ואיך כל זה יסתיים בחוזה נישואים בין שני אנשים חסרי מעצורים כשאחד לוקה באהבה אובססיבית כלפי האחר ע...
