זה היה תורו של פרסי לעשות ביקורת. דלת ביתן האדס הייתה פתוחה, להפתעתו. ניקו שכב על המיטה שלו וקרא ספר באיטלקית. התאומים, פאולו ואנה, ישבו במרכז הביתן ושיחקו מייסז אנד טאלונז. אנה אמרה, "אני מזיזה את הספינה הארוכה שלי ליד הספינה של מלך ציידי הדרקונים שלך" והזיזה את אחד הכלים. פאולו הרים גבה. "לכדת שבעה מהציידים שלי," ציין. "כן!" צחקקה אנה. פאולו הנהן. בניגוד לאחותו, הוא נשאר רגוע מאוד. "עכשיו, כמה ציידים יש במייסז אנד טאלונז?" "שמונה." "כן. ואת לכדת שבעה משלי." "נכון מאוד!" אנה צחקה צחוק היסטרי. "נכנע?" "הייתי נכנע, אלמלא שמתי לב שהצייד האחרון שלי מאיים על צ'יף החוליגנים שלך," ענה פאולו. הוא הזיז את אחד הכלים, והפיל כלי אחר. שני התאומים לחצו ידיים מעל הלוח והתחילו לסדר אותו לקראת משחק חדש.
"אהמ," אמר פרסי. התאומים הרימו אליו מבט. "היי פרסי!" קראה אנה. "עכשיו, אני לוקחת את ראש להקת הנאדרים שלי אל אי הציידים שלך וחוטפת את המנהיג שלהם. ובשביל העלילה, אני דנה אותו למאסר חיים בכלא הברסרקרים." היא צחקקה צחוק היסטרי.
ניקו הביט בו מעל הספר שלו. "תתחפף," רטן. "אני עושה ביקורת," ענה פרסי. "שלוש מתוך חמש על מדריך ראשי מעצבן."
"אתה מתכוון 'מדריך ראשי רשלן'?" שאל ניקו ברמיזה. "כן, לזה אני מתכוון," ענה פרסי ויצא מהביתן באנחה. הוא לעולם לא יבין מייסז אנד טאלונס.
עוד יותר מטומטם מהקודם!
או שלא...?
