ג'וליאן הטיח את כתפו בסורגים פעם אחת אחרונה. הוא כבר דימם מכמה מקומות שונים בגוף בניסיון להגיע לכלוב אחר, שם דרו אחזה בחוזקה בטאבי הרועד.
"אין טעם," אמרה אמה בכלוב שלצידו. "הסורגים המטופשים חסיני רונות והכל. אתה תשבור לעצמך את הכתף."
לג'וליאן לא היה אכפת. מצדו שכל העצמות בגוף שלו יישברו, כל עוד משפחתו תצא מזה בשלום. אבל הוא לא היה צריך ללכת רחוק כל כך.
הם היו תקועים על ספינה יחידה של ציידי דרקונים בלילה באמצע הים- טוב, לא בדיוק. הם היו לצד אי לא גדול עם הרבה עצים גבוהים מאוד, חלקם צומחים ממש ליד יריעת אבן ענקית כמה עשרות מטרים מעל הים. בעוד ג'וליאן נאבק בסורגים, סירת ההצלה של הציידים חזרה ועליה שלוש-ארבעה ציידים אוחזים ביצה בגודל כדורגל עם כל מיני נקודות אפורות-חומות-כתומות עליה. ביצת דרקון.
הם היו הציידים היחידים בספינה מלבד עוד שניים. נראה שהם יצאו למשימת יחידים.
לפני שהם הספיקו לקחת את הביצה אל מתחת לסיפון, הופיעו שישה דרקונים בחסות החשיכה. אחד מהם היה סינג'טייל אדום. השני היה הצלפת תער עם עיניים סגולות. השלישי היה סקריל סגול. הרביעי היה זיפלבק ירוק. החמישית הייתה נאדרית קטלנית כחולה. השישי והאחרון היה סיוט מפלצתי כתום.
לכל הרוכבים מלבד שלושה היה שיער אדום מתולתל ועיניים כהות. לעומתם, הנער שרכב על הסינג'טייל ונראה בן שבע-עשרה לערך, נראה כמו בן פיות עם שיערו הבלונדיני הארוך המכוסה בברדס ועיניו האפורות. הנערה עם הצלפת התער הייתה מאוד צבעונית בשיערה הירוק ובגדיה הוורודים-ירוקים. ולנער שרכב על הסקריל היו עיניים כחולות יפות ושיער בלונדיני, מכוסה גם הוא.
כל הציידים הסתערו עליהם בצעקות- וכעבור כדקה הושלכו לים כאילו יד בלתי נראית חטפה אותם. ג'וליאן שמע את ליבי ממלמלת, "טלקינזיס."
הרוכבים ירדו מדרקוניהם והטילו את ברדסיהם לאחור. התאומים שרכבו על הזיפלבק- הם בהחלט היו תאומים, בן ובת- ניגשו אל ביצת הדרקון והרימו אותה בטלקינזיס. הבת המשיכה להחזיק בביצה בעוד הבן ניגש אל הכלובים, קודם כל זה של דרו וטאבי, ג'וליאן חש הקלה בעל כורחו, ובדק את המנעולים. כשדיבר, היה לקולו מבטא פורטוגזי קל. "אלכס, את חושבת שאולי תוכלי להמס מתכת כלשהי אל תוך החור של המנעול ואז אנה תקרר אותה במים?"
"תחזיק את הביצה," אמרה התאומה שלו. הביצה נשמטה כמה סנטימטרים ואז התייצבה שוב, הפעם בכוח הטלקינטי של התאום.
הנערה בוורוד וירוק- אלכס, ככל הנראה- הרימה פגיון מתכת מסיפון והניחה את הצד השטוח של הלהב על כף ידה, שם הוא פשוט נמס בידיה. לא, המתכת ריחפה מעל ידיה, ראה ג'וליאן. אלכס ניגשה אל הכלוב של דרו וטאבי ויצקה את המתכת אל המנעול.
בינתיים, התאומה אדומת השיער הניפה את ידה לעבר האוקיינוס וגרמה לכדור מים בגודל כדור טניס ורחף באוויר. הפעם היה זה תורו של קיט ללחוש, "קסמי מים!" בחוסר אמון.
התאומה שפכה את מי המלח הקרים מעל המתכת המומסת וקיררה אותם, כך שבידיה של אלכס היה עכשיו מפתח מאולתר לכלובים. היא מיהרה לסובב אותו ולפתוח את הכלוב, ואז לעבור בכל הכלובים ולפתוח אותם. ג'וליאן מיהר אל טאבי ודרו וחיבק את שניהם בחוזקה. טיי, ליבי, קיט ואמה הצטרפו אליהם, והחיבוק הקבוצתי נקטע על ידי הילד בן השמונה או שבע שרכב על הסיוט המפלצתי שאמר, "תראו! יש שם עוד ספינות!"
הוא הצביע לעבר שלוש-ארבע ספינות ציידים ששטו לעברם.
הנער עם הסקריל קילל. "לעולם לא נצליח להילחם בכולם, להחזיר את האנשים האלה לקצה וגם להגן על הביצה."
"אולי אנחנו לא צריכים להילחם בהם," אמר הנער עם הסינג'טייל. "אנה, פאולו, רואים את יריעת האבן הזאת ממש מעל הספינות?"
התאומים- אנה ופאולו, ככל הנראה- החליפו מבטים. פאולו התפלל, "בבקשה תגיד מפולת, בבקשה תגיד מפולת..."
"אנחנו צריכים מפולת," אישר הנער עם הסינג'טייל.
"כן! המומחיות שלנו!" קראה אנה, בו ברגע שפאולו אמר בניצחון, "חשיבה חיובית עובדת!"
הנערה בת השלוש-עשרה שרכבה על הנאדרית לקחה מאנה את הביצה בטלקינזיס.
התאומים עלו על הדרקון שלהם, וג'וליאן צפה באימה בעודם עפים חרש-חרש לעבר היריעה. פאולו שלף חבל ארוך מאוד וחזק, ושלח אותו בטלקינזיס להיכרך בבטחה סביב אחת הענפים הגבוהים של העץ הסמוך ליריעה. אנה הוציאה דוקרני-בהונות והצמידה אותם לנעליה, ואז שלפה שני פגיונות ואחזה בהם. היא נעצה את הדוקנים ואז הפגיונות בשפת הצוק כדי לטפס, בעוד פאולו מושך את עצמו בדממה במעלה החבל.
אנה הגיעה למעלה. היא נעמדה ממש ליד היריעה והחזירה את הפגיונות לנדניהם, בעוד פאולו מושך בחבל ומתנדנד חרש לאורך היריעה. כשהוא צבר תנופה והתנדנד לכל אורכה, הוא כרך את החבל סביב חזהו [שלא יצטרך להחזיק בו] ושלף בקבוק מלא אם-אן-ג'י. (ה.כ. למי שלא יודע מה זה אם-אן-ג'י, זה קיצור של מונסטרס נייטמייר ג'ל- ג'ל סיוט מפלצתי, שהוא החומר שמאפשר לדרקונים מסוג זה להצית את גופם באש. הוא דליק מאוד ומשמש לחומר בערה בהרבה מאוד וואנשוטים ופאנפיקים שלי.)
פאולו שפך את האם-אן-ג'י לכל אורך האזור בו יריעת האבן מתחברת לשאר האי. כשהבקבוק התרוקן, פאולו החזיר אותו לחגורתו ונחת בצד השני של היריעה, נגדי לאחותו. הוא שלף כפפה עבה וכרך אותה סביב ידו, שלא ישתפשף בחבל עם יחליק.
אנה שלפה קופסת גפרורים, וג'וליאן הבין באיחור מה הם מתכננים. היא הדליקה גפרור ושמטה אותו, ואז קפצה מהצוק. פאולו אחז בחבל בידו עטוית הכפפה וקפץ גם הוא. אחיזתו בחבל ביד אחת החליקה במהירות בעודו תופס במותניה של אנה בזרועו הפנויה. אנה נאחזה בו והם המשיכו לחליק עם התנופה לעבר הספינה, מביטים אחורה בשעשוע בעוד היריעה מתנתקת מהאי וצונחת לעבר הים, היישר על הספינות.
החבל נגמר וידו של פאולו החליקה מקצהו. אנה תפסה את שניהם בטלקינזיס והנחיתה אותם בדממה בחזרה על הסיפון, בעוד פאולו משתמש באותה יכולת כדי להחזיר את החבל שלו. "וככה עושים את זה," הכריז.
