נ.מ. רעיה
עמדתי ליד בית הקפה 'ת'ינקינג קאפ' ברחוב ניוברי וחיכיתי לחברתי אנה שתגיע. היא עשתה רושם די מרוחק בזמן האחרון, ומהיכרותי איתה כבר 2000 שנה ידעתי שאם אני לא אתן לה קפאין בקרוב היא עלולה להשתגע. [קרה כבר יותר מפעם אחת. לא נעים.] אחרי כמה דקות אנה ניגשה אליי. היא הייתה לבושה בסגנון הטיפוסי לה- חולצת טריקו מרופטת עם הכיתוב "רוק סוליד פנדה" (ה.כ. תהרגו אותי אם אתם רוצים) מעל ג'ינס שחורים וסניקרס שחורות-לבנות, שוט הארגמן שלה כרוך סביב פרק ידה השמאלית. שערה הארגמני העמוק קפץ בתלתלים מוכרים על כתפיה. עיניה השחורות נצצו כשחיבקה אותי. "מה קורה?" היא שאלה. "איתי הכל בסדר, אבל את צריכה קפאין." בגלל עורה הכהה רוב האנשים לא שמים לב, אבל כשאת מכירה איינהריי כבר יותר מאלפיים שנה את יודעת מתי יש לה צלליות כהות מתחת לעיניים. "בואי, שפוזה תהיה פה בקרוב." שפוזה זה הכינוי של חברה שלנו, שקד. טוב, אחת מהכינויים שלה. ביניהם יש שקשוקה, שקודה, ושפוזה. רוב החנ"ב קורא לה שפוזה. "הזמנת אותה? מעולה!" עיניה של אנה קרנו [זה אפשרי לקרון כשאת בת האדס ששואבת את האור?] והיא פתחה לרווחה את דלת בית הקפה. ניגשנו אל הדלפק. קורט היה שם, כרגיל. הוא החליף איתנו כיפים. "באת לעוד אספקה של קפאין?" הוא שאל את אנה בחיוך נוצץ וטון של סוחר סמים. מי כמוהו יודע, הוא צורך סמים כבר 40 ומשהו שנה. ולחשוב שהבחור המסכן רק בן 27! אנה צחקה והחטיפה לו. "רגיל בבקשה. יש לך שותפים? אולי תבוא לשבת איתנו. שפוזה באה בקרוב." קורט התחיל להתעסק עם מכונת האספרסו. "סבבה. אולי בלה תוכל להחליף אותי. אבל תקשיבי, את גומרת לי את המכונה. אף מכונה לא רגילה להתמודד עם כמויות כאלה של קפאין." "היא יכולה לתקן אותה אם אתה רוצה," הצעתי. הוא צחק והושיט לנו ארבע כוסות עם מכסה. "תפסו שולחן. זאת-" הוא הצביע על אחת הכוסות- "לשפוזה, כשהיא תגיע. אני תכף בא." לקחנו את הכוסות בזמן שקורט נכנס אל אזור העובדים, כנראה כדי לקרוא לבלה ארגורי, השותפה הבלונדינית הנחמדה שלו.
אנה ואני תפסנו שולחן בחוץ כששפוזה- כלומר שקד- ניגשה אלינו, תלתליה החומים אסופים בקוקו גבוה. "מה קורה?" היא אמרה והתיישבת לידנו, ידיה נכרכות סביב כוס הקפה שלה. "סבבה," אמרתי. ואנה הוסיפה, "סאנשיין מצטרף בקרוב. הוא מתווכח עם בלה," היא סימנה אל הבר, שם קורט עמד ליד בחורה בלונדינית גבוהה וניסה להסביר לה למה מכונת האספרסו שרופה. "אנה פשוט אוהבת קפאין, זה הכל," הוא התחנן. שקד הרימה גבה מעל כוס הקפה שלה. "את מתכוונת לתקן לו את המכונה מתישהו?" "רק כשהוא יבקש," אנה ענתה במשיכת כתפיים. שקד גילגלה עיניים. היום היא לבשה סוודר ארוך בצבע כחול כהה, שכיסה את ידיה עד מפרקי האצבעות מעל טייץ ורוד כהה וכפכפים. לא נראה שחם לה בסוודר, אבל לשקד אף פעם לא חם. אני לעומת זאת, לבשתי מכנס קצר וחולצה בדוגמת פרחים שחשפה את כתף ימין שלי, וכפכפים. אנה אף פעם לא הלכה עם כפכפים, אבל אי אפשר להאשים אותה. זה האופי שלה. קורט ניגש אלינו. "סליחה על האיחור," אמר. "לא נסלח לך לעולם," אמרה אנה בציניות האופיינית לה. קורט צחק. בלי הסינר הלבן של בית הקפה הוא נראה יותר כמו בנאדם- או יותר נכון, כמו איינהריי. הוא לבש סניקרס כמו של אנה רק במידה גדולה יותר, עם ג'ינס כחול כהה וחולצת טריקו לבנה. השיער הבלונדיני שלו צנח על עיניו. הוא התיישב לידנו. "אז מה, עוד פגישה מאולתרת של המועדון שלנו?" אמר כבדרך אגב. "יש לנו מועדון?" שאלתי. הוא משך בכתפיו. "עדיין לא, אבל צריך להיות. שמתם לב שאנחנו נפגשים ארבעתנו כמעט כל יום?" "אני שמתי לב," אמרה אנה. שקד הסתכלה על הקפה שלה בעיניים חומות כהות. "את תמיד שמה לב." "גם נכון." "טוב," קטעתי את השיחה המרתקת שלהן, "אם יש לנו מועדון, כדאי שנמצא לו שם. רעיונות?" "מה אתם אומרים על 'הרוזנים המגרזנים'?" אנה הציעה. הבטתי בה בזעף. "אנה, דיברנו על זה. את לא עושה לי ספוילרים!" "חוץ מזה," הוסיפה שקד, "רעיה היא היחידה שיש לה גרזן." "אוקיי..." קורט בהה בכוס הקפה שלו. "אז מה?" "מה דעתכם על מועדון 'הקפה השחור'?" הצעתי. שקד קפצה קצת. "רעיון מעולה! איך חשבת על זה?" אנה ענתה במקומי. "הרגע ענית לעצמך על השאלה. לא קלטת עדיין שהשם שלה מתאים לאישיות שלה? רעיה עם הרעיונות." עיניה השחורות נעשו לפתע חולמניות. "רעיה עם הרעיונות, רעיה עם הרעיונות, רעיה עם הרעיונות..." מלמלה.
תודה ל- LibiAsiag
על הרעיון לשם למועדון
